בסיכומו הנקרא דבר, ההיסטוריה היהודית ממש לא גדלה במבחן ההיגיון.

ב-16 בינואר 1996, נשא נשיא מדינת ישראל, עזרה וייצמן, נאום ב-2 בתי הפרלמנט הגרמניים. 50 שנה עם תום השואה, הוא נשא את אותה נאומו לגרמנים בשפה העברית. וייצמן סיכם באופן מגוונת את אותו סומק . ובכך אמר:

הגורל הוליד את העסק ואת אחיי בני דורי בזמנים העצומים עליהם בה היהודים לארצם והקימוה מהתחלה. שוב פעם אינני היהודי הנודד בדרכי האתר בטבע, המהגר ממדינה למדינה, המגורש מגולה לגולה. אבל מהמדה יהודי בכל דור ודור, חשוב שישנם עצמו כאילו שימש בתוכו, במגזרים ובאירועים שקדמו למקום.

…לפיכך עודני נודד, נוני איננו בדרכים הנידחות ששייך ל העולם. עכשיו אני נודד במרחבי חיי האדם, נע מדור לחיות, נוסע בנתיבי הזיכרונות, והזיכרון מצמצם את כל המרחקים. 200 דור עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיניי כימים אחדים. הוא רק 200 דור עברו מהעבר מתעורר כל מי האדם ושמו אברהם ועזב את אותה ארצו ואת מולדתו והלך אל ארצנו שהיום היא ארצי. בעיקרם נְקֵבָה דור עבור מעת שקנה אברהם את כל מערת המכפלה בסביבה הקרובה חברון ואפילו הסכסוכים הרצחניים המתרחשים במדינה בדורי. אך ורק 150 שנים העבר את השואב מעמוד האש שהיא יציאת מצרים ידוע שעד עמודי העשן השייך השואה. ואני, שנולדתי מזרעו ששייך ל אברהם ובארצו שהיא אברהם – אני בהחלט בכולם:

אני בהחלט עבד במצרים, וקיבלתי את אותן התורה בהר סיני, ביחד עם יהושע ואליהו עברתי את אותן נהר הירדן. נכנסתי לירושלים עם איתן, וגליתי ממנה יחד עם צדקיהו, ואין זה שכחתי בו לגבי נהרות בבל, ובשוב ה’ אחר שיבת ציון חלמתי בודדת בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצה, הזו מיינץ, ולמדתי מלאכה בתימן, ושכלתי רק את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ, הנוכחית ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה הייתי מיוצר ואליה אשוב.

… בני האדם ושפתנו עבודה. כל אדם, שהתנערנו מצד האפר, והשפה – שהמתינה בתכריכים מסוג מגילות מקצוע ובין הדפים של פרחים נאים התפילות – חיוניים.

השפה שנלחשה רק בתפילה, שנקראה אך בבתי החליטה לחוקק, שהושרשה תמיד בטקסים דתיים, שנזעקה בתאי הגזים – בתפילת “שמע ישראל” – הוקמה לתחייה. הייתי מיומן שהגרמנית עשירה מהכתבה בנושאים שונים, אבל אינם חסרות לכולם תוים להביע את כל רגשותיי עכשיו ועכשיו. מעולם ממש לא חסרו לכולם תוים במקום האמונה, האהבה, החלומות, הגעגועים והתקווה.

… בעיקרם במאה הנוכחית, שראתה אותכם מושמדים ומתים, קמנו לחיים. בשפה זאת, שבגולה שוחחנו במדינה תמיד יחד עם א-לוהים, אתם משוחחים הישראלית הוא למעשה בעזרת זה. עודנו מתפללים שבה, נוני עכשיו אנשים בנוסף יודעים אותה וכותבים בה ועובדים בה ולומדים בו… והנס הינו חלל גדול שבעתיים, שכן אלה היוו עבודה כעת יהושע הנביא, תמימה המלך וישו הנוצרי – מהווים שיש מודעים איך שאני אפילו, ביותר כשם שאני ובתי ונכדי מבינים את דבריהם, שנאמרו ונכתבו ונשמרו באותן סימבולים מלפני מאות שנה אחת.

מבחוץ לגדר הבריאה

כשאנחנו סוקרים לאחור את כל ההיסטוריה מסוג העם היהודי, שבו תיארנו במהירות הבזק בסדרה אותם, בני האדם רצוי וכדאי לא לשכוח פריט אף אחד לא.

עצם הישרדותו ששייך ל העם היהודי במהלך ההיסטוריה המתועדת, זה לא פחות מנס. המצב הפשוטה, שעם ארץ ישיר כיום כאומה, הינה עדות על גבי קיומו ששייך ל א-ל הנמצא דרך ההיסטוריה. בכל מקום קנה כמותם של היסטורי, העם היהודי נהיה אמור להיעלם עבור פרק זמן.

אף אחד לא שסיכם זאת היווה דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון בארץ. נולד אמר: “יהודי שאינו מאמין בנִסים ממש לא ריאליסט”.

למה הנו אמר זאת? כיווני שנִסים יכולים להיות ההסבר היחיד לקיומו מטעם העם היהודי.

לקראת הרבה יותר מ-300 קיימת ביקש המלך הצרפתי לואי ה-14 מהפילוסוף הצרפתי הממשי, בלייז פסקל, להעניק לשיער הוכחה לקיומו מטעם העל-טבעי. פסקל ענה: “ובכן, בני העם היהיודי, הוד מעלתך – היהודים”.

פתרון נפלאה. ההוכחה מקסימלית למציאות על-טבעית, שעליה היווה יוכל להבין פסקל, הייתה: “היהודים”. לא מומלץ לכולם נחיצות לנחש בשביל מה התכוון פסקל כשנתן אחר תשובתו, מפני שהוא טרח להגדיר בה לבדו. פסקל אמר שהעובדה שהעם היהודי שרד עד למאה ה-17 – אשר הוא חיי האדם שבו זה חי – ממש לא יכולה להיות עניין חוץ מתופעה בדבר נקייה.

נוח לא קיימת פירוש נורמלי לדבר. כמו שמקובל שראינו בתקופת הסדרה, ההיסטוריה היהודית יותר קל אינם מתאימה לשאר ההיסטוריה; זו גם לא הגיונית. מלומדים והיסטוריונים רבים ומגוונים השם שלו לתופעה זו לב, וציינו את זה בדבריהם.

מרק טוויין, הסופר האמריקאי המוכר, שהיה אגנוסטי וספקן, העלה זאת לגבי הכתב בין השנים 1899:

המצרים, הבבלים והפרסים עלו ומילאו את אותם העולם בשאון, הדר ויפעה, או שהועם הזוהר, והם שקעו, ועברו מבין האתר בטבע. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם, עוררו רעש עולמי ונעלמו. עמים נוספים הופיעו, נשאו בדרגה את כל לפידם לזמן קצר מה, נוני הנו אֻכַּל באש הנקרא אייפון שלו, ועכשיו אלו יושבים בצל, או אבדו בשאר אזורי.

היהודי ראה את אותו כולנו, הכה את כל אנו והוא היום כל מה שהיה מאותו רגע של. איננו צורת סימני שקיעה ולא תשישות השייך זקנה, אסור האטה בכישוריו וערנותו אינה קהתה. אנחנו בני תמותה ברחבי אירופה, מעבר היהודים. יתר על המידה הכוחות חולפים, אולם הוא נשאר.

לב נַקמָנִי , אינו למשל טוויין, אינו נמכר בשם אגנוסטי. משמש הינו יהודי דתי – רוסי נוצרי אורתודוכסי. טולסטוי היווה נוסף על כך אחד מהסופרים הרוסיים המקובלים בייחוד במאה האחרונה, ופרסומו הגדול באופן ספציפי מיוצר לו יש אפשרות ש מספרו “מלחמה ושלום”. טולסטוי היוצר את הדברים הבאים בין השנים 1908:

היהודי הינו סמל הנצחיות. נולד שטבח ורדיפות במהלך אלפי שנה אחת אינו הצליחו להשמידו, הנו שאש או אולי חרב עד אינקוויזיציה אינה הצליחו למחותו החלפת לצורך יבש מאוד. זה שהיה הבכור לעשות לכאן אחר דברי הא-לוהים. נולד שהיה לאורך תקופה כזה בעל מימדים שומר הנבואה, ואשר היגד שבה לשאר האתר בטבע. בעזרת כה לא ניתן להשמיד. היהודי משמש נצחי כמו הנצח מכשיר אייפון שלו.

שמירת האמונה

אנו צריכים היבט נלווה לפלא הוא, לשאלה למה הצליח העם היהודי לשרוד מהמדה אותן קיימת. החרטום מהמדה הרדיפות (שעליהן בקושי רפרפנו בסדרה זו) – משמש המשיך לדבוק בדתו.

“יותר מששמר עם מדינתנו את השבת, שמרה השבת אודות בעזרת ארץ ישראל.”

הלקח החשוב מההיסטוריה היהודית עיצוב שככל שהיהודים מחוזקים מעט יותר ליהדות – בצורת הזמן, בחינוך ובעוד מקומות – באופן זה סביר יותר מזה שילדיהם ונכדיהם הינן יהודים ואין זה ישקעו בתהום הנשייה. בגלל שמירת המצוות אינה התבוללו זו יהודים, ולכן נשארו הדורות שאחריהם – יהודים בנוסף הינם.

הזמן חיוניות רק אחת 12 ל- 22 מליון יהודים בְּעולם שבו מסוגלים שימשו להמצא 500 מליון. הסיבות לכך: 1) רדיפות, ו- 2) טמיעה.

דגש הכוח החזקה ביותר המתקיימות מטעם בני העם היהיודי זאת בנוסף דגש התורפה שלהם.

בני העם היהיודי הם “עם בעייתי עורף”. הם נצמדו בעקשנות לאמונותיהם, וכתוצאה מכך שרדו אחר האימפריות העתיקות שבהיסטוריה, כל עוד שאנו מצליחים לשנות את תפיסת המוסר העולמית, ואת נושא הא-לוהים. הרעיונות היהודיים – של א-ל אלו, מסוג א-ל אוהב , ששייך ל חזון אוניברסאלי לאנושות – התעמתו תוך שימוש הפילוסופיות של האימפריות האלו, וכדי להמשיך ולהחזיק בתפיסת יקום מתחלף יחד עם זאת נעשה עניין באישיות רצינית באופן מיוחד.

ובכל זאת, מהי דגש התורפה המיוחדת שהיא העם היהודי? הייחודיות העיקשת שלם הפכה הנל לבלתי-סובלניים כאשר מדובר מסוימת. מאוד יהודי מאמין אשר הוא צודק. יש להניח במיוחד שהעבודה הקשה באופן ספציפי לגבי פני אינו רטוב הזאת קשר העם היהודי והנהגתו.

ומובן, שכשהם מאוחדים, היהודים זה עוצמה שלא מנוצח בהיסטוריית אף אחד לא.

המשימה

ההיסטוריה היהודית זו למשל פאזל בן 6,000 רהיטים. בתחילה אנו בפיטר פן מפזרים רק את הדברים לגבי השולחן והם איננו יוצאים אליו על כל רצף נורמלי. אולם כשמתאימים חתיכה לחתיכה, עולה בפנינו תמונה. תמונה שמתעדת את אותם פעולות הא-ל בהיסטוריה. ממש לא תיתכן נמצא מקריות. לכל דבר חיוני סיבה.

על פי החישוב היהודי, כמעט והרכבנו בדירות מיד 5766 אביזרים בפאזל, ונותרו לכולם 234 חלקים דנדשים. ההיסטוריה מתקדמת לעבר תכליתה, בתוך רעיון הסיבה לרכבת התחתית.

רעיון מטרה זה תוארה בעזרת הנביא ישעיה במלים אלה:

והיה באחרית הימים, אפשרי יהיה הר חלל ה’ בראשם ההרים ונישא מגבעות. ונהרו אליו ממחיר השוק הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו:

לכו עליון אל הר ה’, לתוך חדר א-לוהי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו, בגלל ש מציון תצא עבודה ודבר ה’ מירושלים. ושפט פעם הגויים, והוכיח לעמים מגוונים, וכתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות. ממש לא יישא גוי אל גוי חרב, וממש לא ילמדו וכו’ מאבק.

(ישעיה בעזרת, ב-ד; ר’ גם כן מלאכי ד, א-ד)