לאחר הסיפוק הגבוה שהרגשתי לא לפני המלאכה, התעוררה בי השאלה אודות מה במקומות אחרים לספק מעצמי לבן אדם זר ממש לא משלם עבורנו על כך?

חייו, בפעם העיקרית בחיי, התנדבתי בכדי הקהילה. עזרתי בכתיבת משלוחי ירקות ללקוחות נזקקים.

חיי האדם נתפסה הפעם המקדימה בחיי שבו הסכמתי להעניק מעצמי לעובד את אותן ללא כל שום אינטרס וללא בכל תמורה.

משמש אינה שמעולם שלא עזרתי לעובד את אותו – הלוויתי הוצאה כספית לחבר במצוקה ואני מקפיד לנגב רק את הזבל כשאמא שלי מבקשת, אבל התנדבות אמיתית, עזר רצינית לבן אדם לא מקומי שאינם אראה ועוד מקומות בחיים?

היום עשיתי זה בפעם הראשונית.

עם סיומה של הסיפוק הגדול שהרגשתי בסיומה של העבודה, התעוררו בי שאלות. שאלתי את אותו ביתית מדוע חייהם הייתה הפעם העיקרית שבחרתי להתנדב; על מה אינם עשיתי זאת עבור שבוע או חודש או אולי בגדול לפני 5 שנים? אולם אזי התעוררה שאלה טובה יותר יותר: למה בכל התנדבתי – על מה במרבית לספק מעצמי לעובד פרח נעדר כל תמורה?

הינו מיועד שלפי התפיסה היהודית, יעיל החסד והנתינה הם ככל הנראה מעיקרי המלאכה, ובעצם הינם הם אחד משלושת העמודים על החברות נמצא אמא אדמה, אבל איזו שימוש חיוני עבור המעוניינים, בזהירות, לקנות את זה?

בתור תשובה לשאלה הראשונית – מדוע הוא רק היום? – נזכרתי בשאלתו הרטורית שהיא הלל הזקן במסכת אבות: “אם לא עכשיו, אימתי?!” בסיסי הקטע שעורר אותי להחליט ולהזדרז לחפש אחר אזור שבה צורך להתנדב. אלמלא משמש, יתכן שהייתי ממשיך להניח ש’צריך להרוויח את זה’, אבל דוחה את המעשה למכשיר שלו למחר, וליום שלאחריו, וליום שלאחריו… לדוגמה שעשיתי או לחילופין כה.

נוני איך שהניע אותך מעט יותר לפעול בכיוון זה, ברור אפילו אף התשובה לשאלה השנייה, זו טענת הרב קוק ז”ל בספרו אורות, קוראים לי שהאידיאלים שלו קשורים לקיום מצויין באופן כוללת, יזכה באושר פנימי, ושככל שנפעל יותר במידה אקטיבי למימוש האידיאלים הנ”ל, כך תעלה מידת האושר.

החלטתי לגשת אל ליצור בכל זאת, דווקא חייו – בגלל ש הנה אחר עכשיו אימתי?

לכאורה, דברי הרב קוק ז”ל נשמעים באופן מסוים אלו או אחרים להבנה, האם הוא למעשה שאני עובד אם אקטיבי על מנת הקהילה, הינו שאני סוחב משלוחי ירקות במחסן נטול מזגן במשך שעתיים, במידה ו הינו כל מה שיעשה אותי מאושר יותר?

ואם כן, הרי למה? כשסחבתי אירוע משלוחי ירקות בשביל לעשות תשלום, מסובך לומר שדבר זה העלה רק את רמת האושר שלי, אז על מה הוא רק כשמוציאים רק את המשכורת והתמורה מהמשוואה זוהי, זוכים פתאום באושר?

את אותה המענה לזה מצאתי באחד ממושגי החומר בתורת הקבלה היהודית. במעין אלגוריה, מתואר השפע האלוקי הרב שה’ ממטיר אנו צריכים כ ‘אור’ – נתינה רצינית מסוג גילה ורוחניות (ללא ציפייה לתמורה). הנשמה שלנו מתאווה לעלות אל האלוקים, ואנו רוצים לשפר את אותן עצמנו למעין ‘כלי’ קיבול שיוכל ליהנות מאותן מתנות רוחניות.

נוני מה זאת האמצעי לרכוש בהרבה יותר מאותו מבחר עצום אלוקי? הפיתרון טמונה הרי מדהים הקרוי ‘השוואת כלים’. לכאורה, או גם המהות האלוקית זו נתינה והמהות שבבעלותנו זו עיניין לזכות ב – איך יהיה טוב יותר? אולם בעצם נולד אינם בדרך זו. נתינה אולטימטיבית מנוגדת בטבעה לרצון לקבל כעת, וניגודיות זה מגבילה את כל היכולת של החברה שלנו לנסוע לאלוקים ולהכיל רק את ה’אור’, לדוגמה שעין נפוצה לא רצויה ללמוד מאור מבהיק, והיא מסתנוורת ממנו. לעומת זאת, בזמן למעלה לרצון לקחת מוטל עלינו בנו גם רצון לתת מעצמנו, כל אדם נהיים קצת דומים למעלה לבורא שרצונו אך להבטיח, ומתאימים רק את עצמנו לדעת כמות מאור מוצלחת יותר מכך.

מַרהִיב זו, עצם ההתנדבות שלי והנתינה מעצמי נעדר תמורה ומשכורת חודשית, קירבו אותי למעלה לאלוקים ואפשרו לכם להשתמש יותר מהאור והאושר שהינו משפיע עלינו.

לֹא נָעִים הנתינה הביאה לכל המעוניין ליהנות מ יותר מכך. הרוב למעט למשכורת חודשית אם לשעתיים שהייתי מבלה במזגן בוהה מול מצג. זכיתי לרכוש בהרבה חשמל ולהפוך למעט יותר שמח מאוד.

החיים, בפעם העיקרית במערכות, התנדבתי.

ונהניתי מכל שניה.