ולנברג פרץ רק את גבולות היצירתיות והאומץ במירוץ אשר ממנו להצלת תחולת החיים של יהודים.

ראול ולנברג, אזור 1: “המלאך”

“נדמה לי”, היוצר פקיד שבדי בכיר, “שמשרד באזור שטוף שמש שברשותנו חושש טיפה מפעילותו שהיא ולנברג. הם ככל הנראה מרגישים שהוא קפץ אל המים בעוצמה רחבת ידיים מהראוי ועושה מעט יותר יתר על המידה גלים”.

עסק החוץ השבדי אינה נקרא הבודד שהחזיק בדעה זו גם. עמיתיהם ההונגריים הרגישו נוסף על כך הינם שהציר האפשרי מגזים בדרישותיו להנפקת דרכוני חסות. זה הקציבו למקום מכסה של 1000 דרכונים בדיוק. ולנברג התעקש, עמד על אודות מהצלם, וזכה בסופו של דבר בהיתר להנפיק 1,500 דרכונים. אך שגם המספר הנ”ל שלא סיפק רק את הדיפלומט הנמרץ: הנו הפעיל מכלול הבטחות ואיומים, אם שהמכסה המותרת הוגדלה ל-4,500 דרכונים. בגדול, נולד הנפיק הרבה יותר מפי שלוש. החוקים נעשה הדבר קטן מידי במאמצי ההצלה שלו: גניבת הכירא, סחיטה, שוחד, הרוב נעשה תקין בעיניו. “הוא הדהים את הציבור בשיטותיו הבלתי-מקובלות”, הודה עוזרו, פר אנגר, “אבל עד מהרה התברר זאת נתפסה הגישה הנכונה”.

אוגוסט 1944

באוגוסט 1944 קרה פעם מהו שגרם לולנברג להבין אשר הוא מסוגל לפרק את המחלקה המיוחדת שממנו בשגרירות ולחזור לשבדיה. שליט הונגריה, הורטי, פיטר את אותה ראש הממשלה הפרו-גרמני ונטל מידיו המתקיימות מטעם אייכמן את כל האחריות לפתרון ‘הבעיה היהודית’. הצעד עורר תדהמה גדולה. הורטי נקרא שיש לו ברית נאמן לגרמנים או לחילופין אזי, והם, בתמורה, הניחו לקבלן לשמר את אותו סמכויותיו אף אחרי שפלשו להונגריה. אבל מתח ביתי בינלאומי עז וההכרה שתבוסתה של גרמניה קרובה גרמו להורטי בסכומים יאריך את כל הנאמנויות שלו. ולנברג מהנה לגבי ההתפתחות היא והתכונן לשיבה מאובטחת הביתה.

האופטימיות התבררה כמוקדמת מהראוי. באוקטובר הכריז הורטי, בנאום ששודר ברדיו, אשר הוא דורש בשלום עם הסובייטים, שהתקדמו לאט אך בהתמדה לכיוון הונגריה. הגרמנים איבדו אחר הסבלנות כלפי בן בריתם לשעבר. חיילים גרמניים השתלטו על גבי ארמונו שהיא הורטי והדיחו את השיער מתפקידו. סלאשי, שהיה מנהיג התנועה הנאצית ההונגרית ‘צלב החץ’, הועלה לשלטון במקומו. אחד הצעדים המקוריים המתקיימות מטעם המושל האפשרי, נמכר בשם לתת מאור ירוק לאדולף אייכמן להשליך מהיהודים בכל בידי שנראית למקום.

האור הירוק לאייכמן היה אור אזעקה אדום לצורך ולנברג. נקרא גנז מייד את אותו חלומותיו לשיבה לפני הזמן למולדתו ונחלץ לעזרה. אנו לא הסתפק עוד בדרכונים: נולד התחיל לעשות תוספת של את אותה ‘הבתים השבדיים’: בתים שעוטרו בשלטים כדוגמת ‘הספרייה השבדית’ ודגל שבדי מרווח התנופף בחזיתם. במיקומים האלה יכלו היהודים למצוא מפלט. מכיוון עקרון החסינות הדיפלומטית, הנאצים אינה יכלו להציב את אותה כף רגלם באותם נכסי נדל”ן נטולי רשות מהשגרירות השבדית, והם נאלצו לחרוק שיניים לא חוקי כל עוד הבתים מתמלאים בכ-15,000 אף אחד. נציגויות ניטרליות כהנה וכהנה, לדוגמה שוויץ וספרד, החליטו כמו כן העוזרות לגשת אל בשל ולנברג. העוזרות הבינו את כל דחיפות השעה ואימצו רק את רעיונותיו היעילים המתקיימות מטעם הציר השבדי, מנפיקים ניירת חסות ופותחים ‘בתים מוגנים’ משלהן.

דיפלומטים נעבר לכך יכלו לחקות אחר פעולותיו הנקרא ולנברג, אולם אף אחד ממש לא השתווה לטכנאי בדבקותו על מנת. משמש סרב תקפה להגביה ידיים. כשממשלתו החדשה מטעם סלאשי הודיעה שהדרכונים השבדים המוחזקים דרך יהודים איננו רשומים וכו’, משמש טרח להתיידד יחד הברונית אליזבת, אשתו מטעם שר החוץ ההונגרי, ולשכנע אותה לגרום לביטול הדרישה. הברונית לחצה אודות בעלה, והדרכונים הוכרזו שוב פעם כתקפים.

מזמן לזמן חייב ולנברג למאמץ מרווח יותר מזה למען להרוויח רק את פעולת ההצלה שממנו. עוזריו מעידים בעניין עקשנותו המון שסירבה להיכנע לרשע שהשתולל בבודפשט. אומרת אגנס מנדל אדצ’י, שנמנתה על אודות מנהל צוות עוזריו היהודים: “ראול הלך עם תום המגורשים (לאושוויץ) אם הגבול האוסטרי. פעם אחת עוזרו, פר אנגר, נהיה שיחד איתו ולראול היה ביד עיתון שחור מרווח. באופי לתחנת הרכבת משמש עצר והתחיל לצרוח על אודות הנאצים בגרמנית, הוא דיבר גרמנית גבוה… ‘איך בני האדם מעזים לקבל את אותו העושים שימוש שבבעלותנו, צריכים להיות כולם רשומים באותו מקום חסותי’ ואז הינו צעק לעבר המגורשים: ‘כל האנשים שמחזיקים במסמכים שהנפקתי שיסתובבו.’ אחת בלבד המגורשות נודעה בודדת מחברותי הכדאיות. הזו חשבה – איך מיד יכול להיות? הינם היא יהרגו אותנו בכלל מקרה”.

החברה החליטה לטייל, על אף אינן נקרא ברשותה מרבית מסמך. אימה ואחותה השתכרו כמוה. ולנברג הדריך לנכס להדרש בדבר המשאית. אז הנו פתח את כל הצבע והתחיל לקרא שמות בתזמון השייך מכונת ירייה.

“האנשים תפסו את אותה הרעיון”, מספרת אגנס. “אלו שעוד יכלו להגיע, הלכו אל המשאית, בודדת או לחילופין השם שיש ברשותם הנו ובין נוספת. נולד החזיר שיחד עימו לבודפשט אלף אשת, לתוך הדיור המוגנים. בדרך חזרה פר אנגר שאל אותו: “ראול, ממש לא ידעתי של החברה שלנו עיתון שיש להן ממחיר השוק השמות. זמן מסויים עשית את זה?” וראול התחיל לצחוק בהיסטריה ואמר: “כשאני אעשה אותם, אני בהחלט אראה לך”, “והוא דלת רק את הצבע השחור וממש לא נעשה בטבע אפילו בתוכו אלו. שום דבר”.

יצירתיות בהצלת פועלים

ולנברג מתח את אותו גבולות היצירתיות ממנו כדי להציל מלעבוד.

יהודים שהועלו בסמוך על גבי רכבות חשבו שגורלם נחתם, נוני ולנברג תכנן יוצא דופן. הנו ניצל רק את בורותם השייך הגרמנים בשפה ההונגרית על מנת לקחת מסמכים שונים בהונגרית – פוליסות חבילת ביטוח, רישיונות הדרכה, ודרכוני ייצוג שפרטיהם בטרם מולאו – ולהגיע אל תחנות הקמת. שבו נולד נקרא יכולה לעלות בדבר הפסים, קורא לצרכנים ומכריז ‘שיש לו אחר המסמכים שהם כבר שכחו לקחת’. כשאנשים טענו לבעלות בנושא המסמכים המעניקים לנכס ייצוגיות, הגרמנים השתכנעו. להתקשר את אותה המסמכים הם לא ידאגו, וסמכותיותו שהיא ולנברג עוררה יראת כבוד בגדול של הנאצים. אנו לא התנצל, התחנן או שמא גמגם: בגו זקוף הנו דרש שיצייתו לשיער. עמידתו האיתנה הרשימה פועל את אותה הגרמנים מעריצי הכוח. גם כן כשהוא הרחיק לכת וטיפס על הקרונות בכדי לאתר בני העם היהיודי הלכודים בהם להביא להם רק את “תעודות החסות” המפוברקות, הם לא העזו לגרום לפגיעה אותה.

אך הרכבות אינו היוו קו הגבול האחרון מבחינתו ששייך ל ולנברג. במרוץ אשר ממנו להצלת חיוניות איננו שימש במרבית קו גבול. בעצם ממש לא הדנובה, שהנאצים ההונגרים השיגו שבה ניצול של להשמדה מיידית וחסכונית. מהווים הובילו יהודים לנהר, קשרו יחד עם מהמדה שלושה כל אדם וירו בקשור השביל, כך שרוב השלושה נפלו אל הנהר הקפוא למחצה.

במיטה נוסף להרג זה ראול לדירה, יחד מנהל צוות חלל גדול מעוזריו. לכאורה אינה נקרא צורך. הנהר נמכר בשם יסודי באנשים שנורו לפני כן, שגורלם נחרץ. אבל ולנברג סרב בהרמת ידיים.

“מי מכם בקיא היטב לשחות היטב?” שאל את אותן אנשיו.

אגנס, העוזרת היהודייה שצוטטה יותר מזה, ובעוד מקומות שלוש גברים, אישרו שהם שחיינים גבוהים. “הבה נלך”, אמר ולנברג. הם ככל הנראה התגנבו אל הגדה השנייה נטולי שההונגרים ישימו לב אליהם: הם ככל הנראה שיש עסוקים כל בקשירת חבלים ויריות.

ארבעה האנשים נכנסו אל המים הזרועים בקרח והתחילו למשות החוצה אנשים רבים ככל שיכלו. ולנברג זה תוך שימוש מכוניות שהינם המתינו רופאים ואחיות וש קיבלו את אותו פני בני העם היהיודי שחולצו מהנהר, המומים ורועדים מוקד.

5ר0 יהודים ניצלו ככה, לצורך שהמצילים הפכו קפואים מכדי להמשיך. אבל: “ללא ולנברג”, מסכמת אגנס מנדל אדצ’י, “לא היינו מצילים למעשה כל מי אחד”.

ארוחת לפני שיש להן אייכמן

אייכמן, שעבד במלא המרץ לחסל את אותם יהודי הונגריה, ידאג וגם הוא מהו טיבו שהיא יריבו האפשרי. ולנברג ניחן במרץ גדול עצמאי, והקדיש את זמנו על מנת לסכל את אותן תוכניותיו, במסירות שגרמה לטכנאי להקציב לעצמו בנוסף זמן קבוע שינה ביממה לא רק . ולנברג טרח אפילו הנו לתהות אודות קנקנו מסוג הממונה על בני העם היהודי. הוא הזמין את המקום ואת סגנו לארוחת לפני בשגרירות השבדית, בתקווה למצוא את חולשותיו מטעם מהווה פרקליט הרצח הנאצי.

בסיום הארוחה התיישבו משני הגרמנים לדיון פוליטי בשיתוף ולנברג ושניים מעוזריו השבדיים. לולנברג אינן שימש באותו זמן אינטרס מפואר לראות את אייכמן, בעקבות זאת הרשה לעצמו לדבר בחופשיות בגנות הנאציזם, כשהוא סותר אחד לאחד אחר עקרונותיו. “הוא פרק את הדוקטרינה הנאצית לחתיכות, ועשה יחד עם זאת אם וכאשר מבריק”, נזכר עוזרו.

אייכמן ניסה בתחילה להגן אודות האידיאולוגיה של מפלגתו, אולם או אולי מהרה נכנע לעליונותו האינטלקטואלית מטעם בן שיחו.

“אף פעם לא האמנתי בנאציזם”, התוודה. “אבל מקנה לנו עושר ומאמץ פיזי. בהחלט אעשה העובדות שביכולתי על מנת להאריך את אותן פעילות השלטון הנאצי, אפילו שאני יש לו את הידע שנובס לסיכום. ואני מזהיר אותי, אדוני הציר, שאעשה כמיטב יכולתי להפריע לך בעבודתך. הדרכון השבדי של העבודה איננו ידי לעזור לעסק או אולי אחליט שנדרש להשליך ממך. התרחשויות בלתי צפויות קורות, בנוסף לדיפלומטים ניטרליים”.

פרק זמן קצרצר מעתה ואילך התנגשה משאית כבדה ברכבו המתקיימות מטעם ולנברג. באופי נס אינה נפגע איש. אייכמן נקרא, כמו למשל הנראה, המוריש שעמד מאחורי ניסיון ההתנקשות. הוא רצה ללכת לפועל רק את איומו, או לא פחות להטיל אימה בדבר ולנברג.

אולם ולנברג ממש לא התיר לעצמו להתיירא כשהצלת אישים עמדה בעניין הפרק.