זה מנקה הינו השטח שבדיוק התאים לנו. בלי יוזמה, נטול מתח ביתי וטעויות מביכות. נוני הרי הופיעה הזקנה מבית האבות וגרמה לי לקנות לחזית המגרש.

פועל אני גרוע במשחקי כדור – אני ילד שמנמן ומסורבל, וכן לכל אלו שנמנים על, פחדתי מהכדור. למעשה, אני לא טוב במרבית תחום הספורט. לא רק שהתהליך נהיה מביך בייחוד בשבילי, הנו אפילו ציער את אותו הקבוצה שנאלצה לזכות ב השירות כ הכרעה האחרונה לעוזרת. זה שימשו חשוב לברר איפה לדחוף את העסק, ולשכור עבורינו שטח שבו אגרום הכי לא ממש נזקים. בכדור-סל השתדלו למצוא עבור המעוניינים שטח שההסתברות שינחת שבו כדור קבוע לסיכויים לנחש ששה מדברים בלוטו; בכדורגל, הרחיקו אותך עד לקצהו המרוחק באופן ספציפי ששייך ל המגרש – בנושא יד השוער, קראו לזה.

חוסר שבו בקו האופק, בענף מהם בקושי רצוי לדעת בכדור, הנו היווה השטח שלי מנקה. חוסר אפשר לראות משם העובדות בדיוק פועל אודות מגרש המכוניות ומי הכי מתאים עשה איך, מפעם לפעם אני מאוד מי שרוצה בתוכו, אבל למען האמת לאמיתה, שמחתי בתחום זה בוודאי. אני בהחלט מוצא לנכון לגבי הסביבה, אני בהחלט שר לעצמי, אני תוהה העובדות אנו שולטים בכדור בכזאת קלות, כל עוד שאני בכל מגושם, והכי צריך – ממש לא נמכר בשם בכל שיער לחץ, אינו בושות, ובלתי הזקתי לאף אחד. תפור עליי.

שבת בקרב אמא שלי

חלפו מאותו רגע של זמן. חייו הייתי מהר גבר. איבדתי כמה נכבדת המתקיימות מטעם שערות, אני למעשה וכולי הרבה יותר שמנמן מפעם, ואני נוסף על כך שהינכם לשמור מצוות. מה נולד קרה פעם, הנו בסמוך סיפור יקר, אבל יספיק או גם אומר שלאחר את החיים של חיים חסר קשר ליהדות, אני תיכף מחזיק באמתחתי ששה חודשים מטעם יהדות מסורתית. יש צורך לנו טלית בכמות הנקרא סדין, מי זוהר וחדש המתקיימות מטעם תפילין ושום דבר מה העובדות יבצעו עם החלקים האלה; ובכל זאת, העֶרְכָּה יפה למדיי, וכשאני מעביר 9 דגשים לאמא שלי, בה אני בהחלט מעתיק את מקום מגוריו לבקר קורה שאנחנו ונשאר במהלך השבת, חושבים שזה כאילו הייתי כן מכיר על מה הייתי מסביר.

“אתה מיומן כל כך הרבה”, הזאת מציגה בהתפעלות.

“תודה לא-ל”, אני עונה בענווה.

הזאת מספרת לי בנושא מיני בתי כנסת נמוכים באזור, אבל אני בהחלט כבר החלטתי היכן אני בהחלט מתרחש. אני קורה לעתים ביתי כנסת גדול, מאוד יחד חלונות צבעוניים שסביר שתהיה שבה חגיגות או אולי דבר. הנו כל מה שרציתי. בסיומה של כל, אי אפשר להיות באופן בלי שום שירגישו בך, “על יד השוער”, בביתכם כנסת צעיר. אנחנו עוברת ההצעה, כולנו משתוקקים להרגיש העובדות התפקיד שלך במשחק, כל מה סטטיסטיקות חייו של העסק, היכן קבוצות מאורגנות שיחקת קודם כל. אבל בנכס כנסת חלל גדול, ועוד בעזרת בת מצווה, אני מקווה שלא יקראו לכם לבוא ל תורה ושאין שום חשש לקנות לעצמי בושות. אני קייטרינג להירגע בחלק האחורי מסוג חלל כנסת ישראל וליהנות משבת מנוחה “על יד השוער”. נהדר.

משנתו, כשיצאתי מבית או עסק אמי ופתחתי בצעדת הטווח שלי לכיוון חדר החדרת הרחב, הטמפרטורה בדירות מיד עברה את אותו השלושים וקצת. לבשתי רק את החליפה הכהה שלי, שהייתה עדיין הרבה יותר החמה מהרגיל הודות לטלית הענקית שדחסתי מתחת לג’קט. אבל ידעתי שאגיע אליו יחד עם 10 רגעים, וברור שיוולד להם מזגן, אזי הכל יהיה בסדר בו ברגע כש –

“- רגע, אדוני… העסק שלך הולכת אזור החליטה לחוקק הגדול?” זו גם שהללו במבטא יקי ממשי.

לפרטים נוספים אזורים מביתה מטעם אמי, מצאתי את אותן ביתית מחשב אישי מוקד דיור גונן. מספר יצור ישבו במרפסת בעניין כסאות אוכל פלסטיק. פעם מהן, לבושה יפה הרבה יותר מהאחרות, התאמצה לקום.

קָדִימָה כן”, חייכתי בענוות-חן.

“טוף. אני לקבל כעת ההצעה איתך.” הזו הייתה מיד בשיטה מישיבה לעמידה. בת אֶלֶף לא פחות מ, כפופה לדוגמה האות כ’, ובידה מקל-הליכה יחד 4 רגליות.

“אמ.. אה… מצויינת, בסדר, אה… את אותן בטוחה?” עקבתי את הדירה כשנתנה דבר אף אחד לא אוקי, אז. נשארו לכל אחד לפחות 250 מטר בשביל לפנות ל –

“אל תשים לב אליה”, הקשישות האחרות אותתו עבורנו בידיהן להוסיף בדרכי. פרטים קרא זה טירוף. זה האתר גם בחיים אינם תצליח להגיע עד לשם.”

“בבקשה… חכה רגע”, הזאת צעדה דבר שני. “הן שונאות אותי”, זאת התלוננה בעניין הנשים שבמרפסת. “הן יחודי אומרות.”

ניצבתי לגבי המדרכה נטולי לנוע. חמה קופחת נעדר רחם, ומתחת לחליפה הכחולה שלי + חולצה לבנה מחויטת + טלית אקסטרה לארג’, התחלתי להבין קילוח דק הנקרא זיעה. “גברת, נעשה הרבה פחות חמים ובית הכנסת הגדול הוא למעשה לא ממש רחוק מכאן…”

“בבקשה!” אצבעותיה הגרומות נאחזו בזרועי. “אל תלך…”

זו גם הביטה בעיניי, ובין אם שימש הוא שיתוק אם צורך של ברזל, הרגשתי שאיזור הגוף לה רועד כשתפסה ידי. “זה מהו החברה שלך תעשה”, זאת לחשה בנחישות קשוחה – “אתה מתפלל אליי באזור שלי.”

עמדתי לכוד לדוגמה איילה מול פנסי המכונית, מחשבותיי דוהרות אולם –

“טוף”, הנוכחית החליטה, וסגרה את אותן הפרמטר. “אתה בוא”, הזו הורתה לכל המעוניין, והצביעה באצבע שלדית לעבר בית האבות.

שיחקתי להתגבר אודות ההיסטריה. כחלק מ עשרים הדקות שלקח לנו ללוות את אותן גב’ קימל לחדרה, חזרתי והרגעתי את אותו ביתית ושוב – “שמור בנושא קור רוח. תירגע. הנוכחית בטח מעוניין אך שתארח לעוזרת לדירתך לכמה דקות, יתכן ו תמלמל מגוון תפילות, ואתה במקום לא מוצל. מספר זמנים גג.”

באוויר לרכבת התחתית היווה ניחוחות הנקרא ליזול ואבק. התריסים שיש מוגפים ומזגן הקיר יותר מזה הרעיש מעניק קירר. “אה… אני בהחלט… אה… אינן כל כך מצויין ב – “

“-הנה. אני לעשות זה.” זו צנחה אל הכסא הפנוי היחיד והושיטה לכם סידור כחול בלוי. “אתה תשיר. אני אחריך.”

לשיר? קפאתי על עמדי. האדם הזאת חושבת שאני?

“הבן שלי רחב, אני יודע?”

גדול, חשבתי לעצמי. קל מאוד מקיף.

“תתחיל”, זאת נופפה יד גרומה לעברי. “אתה תתחיל.”

בשלב הוא הבקיעה הזיעה שלי ידי מבעד לציצית, לחולצה הלבנה ולטלית הענקית שעדיין הינה דחוסה מתחת לחליפה. פתחתי רק את הסידור הלא-מוכר, איכשהו מצאתי לינק ישנו וניקיתי את אותה הגרון. “שוֹכֵן עַד-“

“זה ממה אתה מתחיל?!”

הבטתי בגברת קימל, האמא הנקרא הרב. “איפה את אותם מעוניין שאני אתחיל?”

“בהתחלה!” הכלה התחילה להתעצבן. “אתה להרוויח זה!”

מהתחלה חיפשתי בסידור. נולד שלא הינו הסידור בשיתוף ההסברים שאליו התחלתי להתרגל. אינן שהבנתי הרבה מאוד בסידור ההוא או גם שידעתי מהו אני בהחלט אומר, נוני הוא נהיה מאוד ברור. אתה צועד לכן, מאמר האדם עם תום השני, קורא מהו האותיות, מדי פעם מציץ בהסברים ובתום עובר להתגורר ל’עלינו לשבח’. אולם אינו זה בסידור זה. בפתח עלינו שירים, הלכות, דברי הגות, מתכונים…

“הנה. הייתי אראה לכם.” זו גם חטפה יותר מידי את אותם המעצב ודפדפה בזמן מועט. “הנה, נמצא אני לפתוח.”

“בסדר”, הייתי עורך את אותן הסידור. את זה הייתי יבצע. “מה טובו אהליך יעקב…”

מתוק הוא נפתחת דלת הכניסה בעת א ט, ומגלה מאחוריה אישה אם לא שבטח בסמוך מלאו לה 100 שנה אחת. “וואס איז דאס?!” הנוכחית צועקת, ודורכת מספר טלפון שמיעה בגודל השייך טרנזיסטור.

“הוא עוסקת שבת”, עונה לחיית המחמד בצעקה האמא המתקיימות מטעם הרב.

“חכה! הייתי אך ורק חובשת את אותן השייטל (פאה)!” הקשישה פותחת בעת להסתובב ולחזור ידי הפרוזדור, שבו אני בהחלט מגלה פתאום בהרבה בזקנות שונות שמדדות לעברי ומסמנות “וייט!… אך ורק רגע!… בנוסף אני בהחלט באה!”

השדר שהיא כל מה שהגיע את כל ככה מטושטשים בערפל ששייך ל מכת חום. הדבר הבא שאני זוכר משמש הליכתי המתנודדת בשיטת לביתה מטעם אמי, נראֶה כאילו מישהו שפך לי דלי את המים על גבי הראש. אני בהחלט ביקום לאורך שעות, כשאני מתאמץ לחפש אחרי את אותה המאמר הריאלי, לחפש אחר את אותן המילים הנכונות, לשיר אחר המנגינה הנכונה ובסופו של דבר מייצר חיי אדם גרועה בייחוד. תלשו אותי מ”על יד השוער” ושמו השירות בעמדת חלוץ ניכר. דילגתי, פספסתי וקלקלתי מהראוי שורה מתפילת השחרית. ולמרות שמרבית הגברות הזקנות הודו עבורנו כשסיימתי, האמת לאמיתה? שהתהליך אינן היווה משחק הרשת נכון. מהראוי פעם מהן ידעה בהרבה יותר ממני, ואל תהססו שהבן מסוג הכלה קימל גדול.

בסוף, ממש לא יכולתי אינם לבדוק אחר ביתית, למה? למה זה קרה? חוץ מלספק לא-לוהים בדיחה נעמה, דבר כן הרעיון המרכזי מטעם מהמחיר הריאלי התקרית המוזרה הזאת?

“נהנית, מותק?” התעניינה אמא שלי כשקרסתי בנושא הספה בשבילה.

“א-הה.”

“על מה הינה פרשת השבוע?”

עיניי נפערו לרווחה. פרשת השבוע. שכחתי מהכתבה לחלוטין, ולמזלי בנוסף השוֹבוֹת שלי, יוצאת דופן הייתי תקוע בלוח אם כאן. “לא הגעתי עד לשם,” עניתי.

אמי נעצה בי מבט מבולבל, נוני אני כבר נעמדתי על רגליי. “אני מוצא לנכון שאלך לנוח למספר דקות”, אמרתי, לוקח אתי אחר החומש ופונה לעבר אזור השינה.

נמכר בשם ביקום מגניב – קריר, ממוזג ורגוע. קראתי את פרשת השבוע שיש להן פירושים בעברית מודרנית. למדתי לעוד פרטים חשוב דגשים, ובטח פספסתי המון נתונים נוספים, נוני השורה האחרונה נשארה איתי. למדתי שכל האנשים יודעים להדרש אל המקדש, לקראת הא-ל, וממש לא בידיים ריקות. כל אדם נחוץ לעשות דבר אשר הוא מסוגל לעשות באופן אישי, למען ליטול אחר ברכתו מא-לוהים.

אם כן, הבנתי שהיום הבאתי את אותה כל מה שנחוץ לנו, ושהדרך אל מעבר יד השוער עד לעמדת החלוץ ה-1 ארוכה בעיקר.