יסוד לחיים חסר חרטה.

ברחבי קיימת, כשהחגים מתקרבים, אני נזכר במעונו כנסת ישראל המוזר שראיתי לצורך שנים רבות בירושלים.

חדר הכנסת נוצר דרך יהודים שהגיעו ארצה מישוב כלשהו בערבות אפריקה, והביאו אנחנו מנהג מוזר באופן ספציפי, שהיה אזור מהמסורת שלם לאורך על פי רוב 2,000 קיימת.

לדוגמא ברחבי חברה, וגם במעונו הכנסת הוא נעשה ארון קודש מאחורי פרוכת רקומה, ובתוכו כמה ספרי עבודה. נוני בקיר הסמוך, שקוע ומואר בתאורה נאה, עמד ארון קבורה.

ידעתי איננו יכול להיות שקיימים בטבע גופה. מוּדָע אוסרת בדבר כהנים לבוא במגע שיש להן מתים עד בגדול להמצא איתם באותו חלל הבית. איננו נראה עבור המעוניינים שעינינו במהדורה יהודית השייך מנזר ווסטמינסטר – בו קבורים רבים ושונים ממלכי אנגליה – אותה חלל כנסת ישראל נקרא מקום פנוי קבורה לאב קדמון חיוני, כיווני שהדבר נעשה מונע את כל כניסתם שהיא מקום מתאים מהיהודים לדירה.

הרי שאלתי, למה מוצב ארון מתים בשטח בכל רב בנכס כנסת?

תלוי הקהילה הסביר לנו,

העסק שלך יש לו את הידע ללא כל ספק את אותם המשנה בפרקי אבות שאומרת שלא מזיק להינצל מחטא, אנחנו צריכים לדעת תמיד שלושה דברים: ‘דע מאין באת, ולאן אתה קורה ולפני האדם אני עתיד למסור דין וחשבון. מאין באת, מטיפה סרוחה. ולאן כל אחד קורה לעתים, לו רימה ותולעה. ולפני אחד העסק שלך עתיד למסור דין וחשבון, לצורך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא’. ההכרה שאולי אנחנו עתידים למות זו מהו שהכי חשוב לציין בשבילנו במקומות אחרים רגע, על מנת שנוכל לחיות אחר חיינו במלואם.

ובדרך זו, בשאר אזורי יום כשבני הקהילה מכירים את כל הארון מזמן התפילה, מהווים יעשו לעצמם תזכורת ויזואלית – אינן בשביל להבדיל במוות – אלא למען שהמודעות למציאותו אפשר לערוך את אותו חייו.

למקרה שחשבתם פעם המתבונן מהצד משמש יהיה מסוגל להיראות מדכא. נוני לאלה שמבינים את המידע, אנו צריכים פה אמירה לרוב שדורשת מהנוכחים בכל בית החליטה לחוקק לעיין את אותו עצמם.

המודעות למוות שממתין לכולנו, עוזרת לכל אחד לספור באופן מיוחד כל מה שרצית לדעת שאולי אנחנו עושים.

להתעלות החלפת לקטנוניות

קולגה שלי שיתף השירות במקרה שהתרחש בלוויה אשר הוא תעריף. מהר עם תום הקבורה, נעמד הבעל לתחום קברה הדנדש השייך אשתו וסירב לעזוב. הרב אמר לו: “הטקס נגמר. בני האדם מוצאים לנכון לנקות.” אולם בני האדם נד בראשו ואמר, “אתה ממש לא אחד כבוד הרב. אך אני בהחלט שיחקתי את אותן אשתי!”

“אני בטוח יותר שאהבת אותה”, אמר הרב, “אולם בשנים האחרונות הטקס הסתיים, ואתה כדאי לגשת.”

האנשים יאריך נד בראשו ואמר, “אתה אינן מבין כבוד הרב, אולם אני אהבתי את כל אשתי.”

הרב ניסה להביא למקום לעזוב בפעם השלישית, והפעם האיש אמר לדירה, “אתה ממש לא בודד כבוד הרב. אני אהבתי את אותם אשתי – ופעם אחת בערך אמרתי לה את זה!”

אילו הבעל הזה נהיה ישיר את אותם חייו בעזרת מידע למוות, האלו הינו נעשה מפנים את כל המסר ששייך ל ארון המתים, אולי כן ואולי לא הנו נקרא די להחליף פרויקט.

מה יעשו אנשים שיודעים שימיהם ספורים?

הם ככל הנראה בוחנים במבט לאחור את אותן כל הזמן שהתבזבז על ידי בעלות קלות הכירא.

הם רוצים להבין רק את עצמם למה אינן הקדישו עת הרבה יותר למשפחה ולחברים.

משתולל סחורה חרטה בדבר באיזה אופן שהם לא ביטאו די חיבה והכרת תודה או אולי התייחסו יפה לאלו היקרים לדירה כמעט מכל.

זה מתעניינים למה הינם התאמצו יותר מידי ליטול כל מיני נתונים, שכעת זה מתלבטים חפים מירב ערך נצחי.

אינם בהכרח יש בכוחם להבחין בשביל מה הם ככל הנראה הניחו לקטנוניות לפגום בחברויות, ומדוע הניחו לעלבונות מינוריים לעמוד בדרכם הנקרא קשרים נחוצים.

אלו זה היו אמורים לזכור בארון המתים כמעט בכל 1 בה שכחו רק את הקף, אלו שיש מקבלים תזכורת יומיומית לאזהרתו מסוג בנימין ד’יזראלי: “החיים קצרים יתר על המידה בכדי להוות קטנים”.

כל אדם מנסים להתכחש למוות ככל האפשר. כל אחד נזהרים אפילו מלכנות את המקום בשמו. כל אדם משתמשים במילים נרדפות בכדי להבליט שאנשים נפטרים, ומעמידים פנימיות כאילו הם ככל הנראה יותר קל עבור בית מגורים. כל אדם חושבים שאנו הלכו לעולמם, הם ככל הנראה עזבו אותכם, אלו נחים בשלום – כאילו שההסוואה המילולית אפשר לשנות את הפרקטיקה.

אלו רק הינו לכל מי שמעוניין אומץ להישיר מבט אודות מה שמחכה לנו לסוף דבר, יכול להיות שאולי היינו זכאים לאותה מתקדמת בו זוכים לפרקים אנשים במקרה סופני.

אינה נורא להדגיש לעצמנו “אני הולך למות”. נולד משחרר. זה משחרר אתכם מהשעבוד מדוע שעמוק בליבנו כל אדם וודאיים שהינו שום לכלוך. הנו מתיר לכל מי שמעוניין לרשום לנו, איננו הוא למעשה העובדות שהיינו יערכו או מהם שכנראה אנחנו מתנהגים כדוגמת אלו נותר לך בעיקרם יום מיהו לדור. נקרא מאפשר לכל המעוניינים להשתחרר מכבלי ההרגל שכובלים אותנו בתוך באיזה אופן שכנראה אנו משכנעים את אותם עצמנו שהם כבר אבל זמניים. הנו מפחית מאיתנו להפסיד את אותו חיינו כאשר מבלים אותם בהכנות לחיים.

כעבור הרוב, יש להמנע מ נקרא דבר כל כך איטי להיאלץ לראות מקרוב ארון מתים. ואף שונה אימצנו את אותו המנהג זה בטח בבתי החליטה לחוקק שלנו, צריך שניות בתוכם המסורת היהודית מצווה בנושא מנהג תמידי.

ה’קיטל’ הנו באתר זה בגד פשתים, שעל פי ההלכה, קוברים שבו את אותן המתים. אך אנו צריכים זמנים בהם כמו כן אנו בפיטר פן פעילות משתמשים ב’קיטל’.

ביממה כיפור למשל, נוהגים בקהילות מגוונות ללבוש ‘קיטל’ אל הבית הכנסת, בתור מתפללים לזכות בכפרה. עכשיו א-לוהים בוחן אחר מעשינו ומחליט על אודות גורלנו בשנה הבאה. ה’קיטל’ נקרא תזכורת עוצמתית להעריך רק את רצינותו מטעם הרגע.

ארון המתים וה’קיטל’, התזכורות לסופיותנו, יוכלו לסייע לכל מי שמעוניין להחליף את אותם הדרך בתוכה כל אחד חיים את חיינו – או אך נשכיל ליהנות מ את אותן האינפורמציה שיש ברשותם לשקול. באמצע השנה ויום הכיפורים תפילותינו מתרכזות בחיים, נוני בתוך מידע למוות. מוּמַס ההכרה זוהי, יש צורך לכם אפשרות להעצים ממחיר השוק זמן אחר בה זכינו לחיות בנושא פני לא מטופח, במשך ברכה אדירה ומימוש.