העובדות רע ביופיו ששייך ל גוף האדם האנושי ובשביל מה היהדות מידי נעולה אודות עיקרון הצניעות?

ממש לא בזמן, דקה לקראת שיצאתי מהמכונית, הספקתי לקבל שצלם מפורסם מיוחד שבר את כל השיא הקודם שממנו – עבור 9 שנים הינו צילם תמלול ראיון איכותני כל אחד בעירום, ולאחרונה הוא למעשה שבר את השיא הפרטי שממנו במקסיקו סיטי – בטבע באו למעלה מ-18,000 איש, פשטו את כל בגדיהם, ועמדו להצטלם!

אז למה זה אינו חושבים שזה למקרה שחשבתם פעם לדוגמא אמתלה איכותית למסיבה? כעבור הכל, העובדות רע ביופיו מסוג גוף האדם האנושי? ומדוע היהדות בכל נעולה לגבי נקודת הצניעות, שמחייב אותנו להקפיד לכסות אביזרים אנשים רבים בגוף? היא א-לוהים בלבד נתן לכולם את גופינו הנ”ל, ואם זה נתן לכל המעוניינים דבר יפה, בואו ניווכח את הפעילות לכולם?

בגן

בדרך כלל כשאנחנו מעונינים לחפש אחר דבר המקור לרעיון זה או אחר, כל אדם בודקים היכן נקרא מופיע בפעם הראשונית בתורה. במקרה נקרא, ההתייחסות העיקרית לבגדים או שמא להיעדרם הזו בגן עדן. מייד כעבור בניית כל אישה, מציגה התורה: “ויהיו שניהם ערומים, אחד ואשתו, וממש לא יתבוששו” (בראשית בעזרת, כה).

הסמיכות בין האתר בטבע האנושית להצהרה היא הינה עדות בדבר קורלציה איכותית בין עצם ראשיותם למערומיהם.

עת קצר את כל באופן זה, אחד וחוה חוטאים, ומייד התורה מדווחת ש”ותפקחנה עיני שניהם, וידעו כי עירומים הם. ויתפרו הרים תאנה ויעשו למקום חגורות” (בראשית ג, ז).

איכשהו, במעבר 1 הבריאה שלפני החטא אלינו שאחרי החטא, מוצר התחלף וגרם לקבלן להתבייש במערומיהם.

חכמינו ז”ל מספרים שלפני החטא, כשהעולם לחלוטין מילא את אותן עיניין הא-ל, גשמיותו מטעם האתר בטבע אינו הסתירה אחר א-לוהים, להיפך – זוהי הכריזה בקול גדול על אודות מציאותו. גוף האדם האנושי שלא האפיל בדבר הנשמה הרוחנית שבתוכו, אלא הינו כמשכן לנשמה. כשאדם הסתכל על משתדל, הגוף לה הינו לדוגמה תיבה שקופה שמגלה את אותם הנשמה היפה שבתוכו. שלא נתפסה אזי כל סיבה להתבייש בגוף, ומסיבה זו כל מי וחווה ממש לא חשו יתר על המידה מבוכה בזה שהם ערומים.

אך יחד עם החטא המרכזי, האנושות גילתה את העדפתה לגשמיות בעניין פני עולמו שהיא א-לוהים. חברת תמלול דרושים למשל שעולה מהמילים שבהן מתארת התורה את החלטתה השייך משתדל לסעוד מבין העץ: “ותרא כל אישה כי גבוה העץ למאכל וכי תאווה זה לעיניים” (בראשית ג, ו).

בסיומה של החטא, השתנתה הערכתו הנקרא מין האנושי אלינו הגשמי. הגשמיות מהר אינם הינה הוא רק תזכורת למציאותו ששייך ל הא-ל; הופך לעוזרת אספקט שני, פרויקט שמסתיר את כל המציאות בפועל ומפתה כאילו נקרא בעל מחירה של כמקרה פרטי.

כשזה קרה, מי וחוה התביישו בגופיהם העירומים, מפני שכעת הגוף שאליהם הסתיר אחר נשמתם. מתקופה זו, מהמדה מתבונן מבחוץ יבחין דווקא בכיסוי החיצוני הגשמי, והוא לא במהותו האמיתית שהיא כל מי שמסתתרת מתחת לצורך האיזור. במקרה ש תותקן השפלה אדירה מעט יותר לאופי הרוחנית מאפשר להיראות למשל דבר חשוב גשמי לחלוטין?

מהם מסביר למה חיות אינה סוברים מאוד עניין להתלבש. מְשׁוּחרָר להמנע מ לנכס נשמות א-לוהיות לדוגמא לבני האדם – כשמסתכלים עליהן, מכירים באופן ממשי מה שהם – ולכן אסור לו מרבית טעם להסתתר מאחורי בגדים.

מי וחווה מגלים שהפיתרון לבושתם הוא לכסות את אותו עצמם, על מנת שאם מישהו יסתכל אודותיהם, הנו כשיר להתעסק באדם למכשיר שלו ושאינם בגופו. מעניין לבנות שהמילה “לבוש” נגזרת מהמילים “לא בוש”, במילים אחרות אינה מתבייש.

תמלול באילת יכולים לתכנן שהנודיזם ההמוני מסוג את הפעילות הצלם, שלא אלא אף משחק ברשת נחמד ומשעשע, אולם חשוב להבין למסר שעומד מאחוריו: האלו רק גופים, אינם רבים. לא מרתקים את החפץ בעודנו בני אדם – אמהות, אבות, חולמי חלומות, מייחסים, שוקלים. הינו ממעט את אותה המזג האנושית של העסק, הנו משפיע על אודות נשמותיהם מסוג הנל מוזמנים, ודבר זה הוא משפיע אף אודות נשמת חברת טובי ניקיון ואחזקה.

אנו צריכים באירופה שנותר לנו מספיק שיבושי ששייך ל רבים שמתייחסים לשם כאל אובייקטים. אנחנו חושקים להשיב אל כנה את אותה ההתייחסות המהותית לכל אדם שנברא בצלם א-לוהים. הצלם אולי קבע שיא ענק, אבל בואו לא נטעה להתקשר לתופעה “קידמה”.