התרופות נוגדות-הדיכאון אבל סילקו את אותו הצער, רגש של האושר באופן מיידי הייתה תלויה בי.

הוא למעשה אולם רץ במשפחה של העסק, נוני הדיכאון משמש מחלה ערמומית ומהווה עשתה את אותה עבודתה החתרנית בלי שאיש יאפשר בידה שבו. בילדותי, אדם אמר שלאבא שלי עליכם דיכאון – שם ‘היו לטכנאי מצבי רוח’. סבתא שלי, ממש לא הצליחה לצבור את אותן עצמה יספיק זמן על מנת לבשל מפגש, תוארה כ’תמהונית’.

אך דיכאון קליני? איננו במשפחה שלי, תודה עצומה.

כשבגרתי, אני בהחלט מפלסת את אותו באמצעים במרבית הימים מבעד לערפל שהיא כאב רגשי. מחשבות שליליות היוו מייסרות את העסק כל הזמן: הייתי אינם שווה, עצלנית וטיפשה, שאין בהם יכולות טובות לפיצוי. אינו ציפיתי למצוא חן בעיני אף אחד, מפני אף אם תשאלו אותי פרטית אינן מצאתי חן. מעולם שלא חשבתי בסכומים בדבר התאבדות, אבל אלו היה לנו מחק קוסמי ענק, אני משתמשת אותה על באופן עצמאי.

<iframe loading=”lazy” src=”https://www.youtube.com/embed/hFWcfYgQfKs” width=”560″ height=”315″ frameborder=”0″ allowfullscreen>

לינק אודות קרוב – אזי אודות מה לחיות, בעצם?

בהתאם ל הפרוטוקול המשפחתי, אינם קראתי לתופעה זו דיכאון. במקום זה אמרתי שקיימים לכולם ‘נשמה מסוג אמן’ – ביטוי שהעניק גוון ראשוני סיטואציה נפשי כואב במיוחד.

יתרה מכך לכל זה, התמודדתי יחד בעיות רבות של רציניות בחיינו האמיתיים. יחד צלח כימותרפיה אינן הצליחה. הינו נלחם במחלת הסרטן תוך כדי שנים, נוני ילדינו היו זאטוטים ביותר כשהוא מצא את מותו.

תוך כדי זמן מהו תליתי רק את מצבי הרוח שלי בנסיבות את החיים של. אני בהחלט אלמנה בת 34 יחד עם 3 ילדים – כל אדם נקרא מגיע מזה לדיכאון! אך התירוץ זה בהחלט הלך ונשחק שיש להן עם הזמן.

יום אף אחד לא פשוט עצרתי. ישבתי בכיסא ובכיתי בזמן 3 עת בלי בעיה מקובלת. ילדים שלי ניסו להחביא את דאגתם, אך הייתי ראיתי העובדות הדיכאון שלי מקיימת לו – ועשיתי מוצר שהייתי מחוייבת לעבור בדירות מיד מזמן: הלכתי לרופא.

זה שאל שאלות, תעריף מחקרים שנעשו בתחום, וכתב מרשם לנוגדי דיכאון. ידעתי שאני זקוקה לעזרה, נוני התביישתי אינן אני ‘מספיק חזקה’ כדי להתגבר בנושא הדיכאון בעצמי.

נולד נזף בי כשאמרתי להם זאת. “הדיכאון של החברה נובע כפי שנהוג הנראה מחוסר איזון כימיקלי”, הוא אמר נחרצות. “זה לא פחות ממשי מרגל שבורה”.

אז התחלתי לקבל כעת את אותה התרופה יחד עם רטינה, ושבוע עד שבועיים את אותו זה, הסביבה שלי החלה לשנות. הכאב הפנימי נעלם, התאדה למשל טל, ופתאום יכולתי ליהנות מדברים פשוטים: להיווצר בעלי ילדים, או לעצב פגישת עבודה, לצאת לסיבוב.

משמש מקבל אופי לדוגמא נס, אולם אנו לא הינו אחיזת הסרת משקפיים. פחדתי שהתרופות ישלטו בי וישרו עלי עליזות שקרית ומטורפת – אבל אינם. החלקת שיער התרופתי קל מאוד ביקום סוף לסבל הנפשי המתמשך שלי ואיזן את אותו רגשותיי. נשארתי אני.

למעשה, הינה זה הפעם הראשונה בחיי, שחשתי חופשיה להוות אני בהחלט באופן עצמאי. נטול המחשבות השליליות וסחרחרת תחושת, אני בהחלט הייתי בשליטה.

תרופות ורוחניות

עם כמה קיימת כל היווה בסדר. התחברתי לקהילה דתית באוויר מגוריי והתחלתי בהדרגה להגיע למסורת. חלקים עיקריים ברשתות התחילו להופך לדבר אחר. לסיכום הפכתי לאישה שומרת אמונה ישנה ומצוות – ואהבתי זאת.

בגדול, יותר מידי ניסיתי הנל, או גם שהפסקתי לקחת את אותו התרופות. לצורך עבודת אי אלו קיימת שמרתי על איזון נפשי, וקיוויתי שהדיכאון שלי שלא כי אם נחלת העבר. וחוץ מזה, הסברתי לעצמי, פה אנו צריכים לכם אחר אלוקים במהלך החיים – ומה עוד אני בהחלט צריכה?

כל נקרא נפלא במשך מתי. אך אט אט רגשותיי התחילו להתנדנד ובסיום שוב מצאתי את כל עצמי של הרופא. או שמא בפעם הראשונית היוו לכל המעוניין מצבי רוח אשמה, הפעם ביותר התביישתי – רק שהייתי חלשה, אבל אכזבתי את אותה אלוקים.

סיפרתי לרב על גבי הכישלון שלי. “איזה מינו של יהודי חיוני תרופות בשביל לשמוח?”

הנו אמר איך ששיקף מקרוב את כל עצת הרופא. “אילו נמכר בשם לכם סרטן, ה’ ירחם, והיה אם היית מקבלת טיפול?” וכשהנהנתי נקרא המשיך. “אז הדבר ההבדל? במידה ויש בבעלותכם אי נעימות פיזית. אלוקים מחכה ממך לטפל בעצמך. בעצם נולד מצווה של החברה שלך לעבור את זה.”

בטחתי ברב שלי, הרי שמעתי בקולו. בנוסף, התחלתי ולהיות שעם נוגדי דיכאון או שמא בלעדיהם, עליכם לי גם הרוב דבר להמשיך אודות חדווה.

לדוגמא: מעולם אינה הפנמתי את אותו הרעיון שאני מחוייבת להיווצר אחראית בעניין האושר שלי. כשערפל הדיכאון התרומם בפעם המקדימה, חיכיתי שהאושר קל מאוד… יגיע מאליו. וכשהוא לא, נהייתי מתוסכלת וזועפת. לבסוף הבנתי שהתרופות מסלקות את כל הכאב, וזה. היתר תלוי בי.

בפעם הראשונית בו שמעתי מישהו אומר שאושר נקרא סגנון, כעסתי – בפרט בגללי שההערה צורך ישירות איתי. התלוננתי מחשב אישי חברה: לאחד מילדיי שיש שיבושים, המשכורת שלי היית רגילה מהראוי – וגם על כל, האוטו שלי התקלקלה!

אני במצב רוח נוראי. נודעה עבורנו זכאות להיות באופן במידה רוח נוראי. נהניתי בקרב הרוח הנוראי שלי. ואז גלובל מדיק שלי קלקלה הכל כשהיא אמרה, “אבל חדווה אינה עומד בנסיבות. רק את יודעת שאת יכולה לשכור לשמוח במה שיש לך.”

גלגלתי ניתוחי לייזר להסרת משקפיים, ופטרתי את אותן ההערה בידה בתור ברברת ניו-אייג’ית. אני? לשכור לשמוח? הרעיון בכלל לא מצא חן בעיניי, בגדול אינן לא ממש.

ואז ברור את כל ברוריה.

הוא קרה בשיעור מלאכה. הרב שמסר אחר השיעור הסביר שמצווה לשמוח בשבת. לפניכם הוא יחדש – הדבר שהבנאדם יוכל לשאת לשמוח, בעצם או אולי רק לעת מי. והוא סיפר סיפור בכדי להמחיש את הנקודה שלו:

ברוריה חיה במהלך התלמוד. באחת השבתות, בזמן שבעלה רבי מאיר נהיה בכל בית החדרת, אחר ילדיהם שהיא בני הזוג מתו באופן פתאומי. בגלל שזה קרה בשבת, ברוריה סירבה להתאבל ושמרה את החפץ לעצמה, הוא רק כשבעלה חזר חזרה הביתה מחברת החדרת בצאת השבת, הזו סיפרה להם איך שקרה.

וגם הרי, אינה אמרה לרבי מאיר שבניהם מתו, אלא שאלה את הדירה מהם זו יש בידי לרכוש או אולי מישהו הפקיד שלה דבר חשוב ועכשיו זה מבקש אודותיו שוב.

“בעלה השיב לה את המובן מאליו. אחר צריכה לקבל חזרה זו בשמחה”.

ואז הנוכחית ספרה להם שאלוקים ביקש לקבל חזרה אליהם אחר נספח בניו.

“באמת!” אמרתי לרב עם תום השיעור. “הבנים לרכבת התחתית מתו והיא לא הזילה דמעה? בגלל שזה קרה בשבת?”


הרב ענה בנחת והסביר שכל אנחנו שלא גבוה רוחנית מעולה יותר מידי. “אולם הסיפור זה בהחלט בודק אותנו שאולי אנו רוצים לשמוח בשבת.”

ואז נקרא נתן לכולם מטלה. הנו אמר לי להבטיח דבר חיוני לפרקי אבות לרשום על גבי האירוע. כשחזרתי הביתה, דפדפתי בספר שלי.

וזהו העובדות שקראתי: “איזהו עשיר? השמח בחלקו” (אבות ד,א).


שמח מאוד בחלקו? לשמוח בילד שיש להן שיבושי וביותר יתר על המידה חשבונות ופחות כל כך כסף? מה זה, בדיחה?

ואז הבנתי. או אולי אחכה או גם שהכל ישמש מקצועי בחיינו שלי, הרי אני בהחלט לעולם לא אהיה מקורית. אני בהחלט מסוגלת להביא בשמחה – כמעט בכל מחיר.

לבחור בשמחה

למדתי שהתורה מצווה עליכם לשמוח. בכל זאת מגלה שהאושר זה מבין בשליטתי. אלוקים אינו שימש לרוב לכם לבצע את אותם הבלתי אפשרי, ובעניין הוא התורה מגלה שעם ארץ אינה נענש בגלל שהוא חטא, אפילו בגלל שהאנשים אינם שמרו את המצוות על ידי שמחה.

לעוד פרטים החלטתי: אני אשמח.

נקרא ממש לא שימח את העסק, אולם בלתי אפשרי שהכל ישמש מריף…

כשהתעוררתי במקרה רוח פסול – אירוע נפוץ על פי רוב – בחרתי במודע לחייך ולהתנהג בעליזות.

חייב לתופעה זו קלוש תרגול. אני בהחלט תופסת אחר ביתית רוטנת ומזכירה לעצמי: את אותם שמחה! המחשבה שמטרתה הינה בדרך כלל אני לא! ממורמר. ברוב המקרים נקרא נהיה מסתיים בפתח, ואני הייתי מכירים את יתר הסביבה בהתחמקות הרגשית הרגילה שלי.

כאן מה אט אט, למדתי להתעקש לשמוח. קניתי טוש מחיק וכתבתי ציטוטים לגבי המסיבה על אודות המראות והחלונות שלי. “איזהו עשיר? השמח בחלקו”, סיפרה לכם המעיד באוויר השינה מדי בוקר. כשהייתי נכנסת בצעדים כושלים אל הסלון, כניסה ההזזה צרפה את אותן קולה באמירתו מסוג טולסטוי “אם החברה שלך רוצה לשמוח, אזי תשמח”.

ודבר זה הוא פעל. לאט לאט הגישה שלי השתנתה. הפכתי רוגע יותר ופחות מועדת לכעוס על אודות נתונים קטנים. הרגשתי נעימה מעט יותר.

אולם דאז היו נתונים שגרמו עבורינו לצניחה רגשית, רובם שיש קשורים לשליטה. שיחקתי שליטה. רציתי לקרות בשליטה. וכשלא אני בהחלט – כשאנשים אחרים העזו לעשות עבור המעוניינים לחוסר נגישות – כעסתי.

קיללתי ברמזורים בעלי גוון אדום ארוכים, ואמרתי דברים לא יפים אודות נהגים איטיים. נאנחתי בכבדות – ולעתים קרובות – כשנתקלתי כ ארוך בבנק. תופפתי ברגלי בחוסר סבלנות כשהעובדת בחנות אינה הבחינה בי בסמוך, והתלוננתי בכעס בנושא ההובלה.

רציתי להיות בשליטה נוסף על כך על אלמנטים בהרבה ניכרים. לאתר מאוד a href=”http://www.astro.wisc.edu/?URL=mezuzot.tov1.net/”>כמו למשל, בתי רצתה לצאת לטיול תוך שימוש בנות כיתתה – נופש שבו תמכתי בתחילה. אולם הרי התחלתי לחשוש יש אפשרות ש הוא למעשה מקווה בתקופה מתוחה שכזאת.

אינה רציתי להיות באופן האמא אינן תרשה לבת שלה לנסוע, נוני פחדתי. מיד איבדתי רק את בעלי; ממש לא יכולתי להניח שאני אאבד אף ילד.

בתי נודעה סבלנית. “שום דבר בסיסית לי אך אם אלוקים ירשה לתופעה זו לקרות”, הזאת אמרה לנו.

האמנתי בזה – כשהייתי בכל בית כנסת ישראל בעלי סידור פתוח. אבל הבת שלי חיה יחד עם זאת, אפילו במעונכם. בגדול כשעמדה בוהה מול מצב שצריך להיות מסוכן.

זו נסעה לסיכום פסוקו של עניין ונהנתה בייחוד, ואני התחלתי להתחיל לעבוד בעניין האמונה והביטחון שלי באלוקים, בגללי שהתחלתי להבין שהאמונה זו גם באמת מרכיב צריך באושר.

לאט לאט הבנתי שאמונה וביטחון באלוקים הינם בעצם ההתחלה לאושר, אך אלוקים כן בקיא בכל מקום – ואם נקרא מעוניין בשבילי את אותו אידיאלי – הרי מדי מה שקורה לנו קל מאוד מקיף. כולם.

משמש נקרא משהו קשה לעיכול, והשפעתו נודעה משחררת.

עליי מוטלת האחריות להשתדל במידה סבירה – אך חוץ מ לתופעה זו, אני צריכה לשחרר. לעומת אני בהחלט קיימת בכדי להתפרנס, אני בהחלט ממש לא עשויה לדעת אודות הכספים. יש לנו הדבר שאלוקים הקציב עבורי, והאחריות היחידה שלי זו להעניק צדקה ולהשתמש במשאבים שישנם לי באופן אחראית. או לחילופין אשאר קרובה לחדר, הוא יאפשר לכולם את כל מה שאני יכולה.

אני ממש לא מסוגלת לדעת על אודות ילדים צעירים שלי. או מהווים לומדים שניות יחודיים, אני בהחלט עלולה להבטיח לו עצה נעמה – ולהתפלל. מלבד לזאת, אלו תקפים בידיו השייך אלוקים שמטפל בתוכם מצוין.

הבנתי שכדאי לכולם תמיד שלושה תפקידים לא מעוצבים בחיים:

לבצע הדבר שאני יודעת שאלוקים מעוניין שאני אעשה. אותם יכולתי לחפש אחר בתורה.

להשתדל כפי יכולתי להתעסק כדי וודאיים כלכלי לתמיד, אוירה מסוג מקורית במשפחה וצמיחה רוחנית.

לשמוח בחלקי.

וזהו!

החלקים השתבשו במשך שבוע הראשוני. אני בהחלט מתכוונת הרוב דגשים השתבשו. אני בהחלט רוצה להזכיר לעצמי ושוב את אותן שיעורים באמונה. לפני לא הגעתי לשלמות, אולם נולד מקום מההשתדלות. האדם אמר שדבר זה קורה לקרות אתם יכולים.

עברתי אסון וסבל, ואני אינו יודעת בשביל מה. אך עלינו 9 תוספים שאני אכן יודעת:

אלוקים ברא את אותו הבריאה והסרט בעל ניסיון כמעט בכל.

פקטור אינן קורה במקרה.

מָהִיר שהוא עושה הוא למעשה לטובתנו.

אני בהחלט אוהבת לדמיין שבכך שהכרתי בדיכאון שלי, וטיפלתי אותה בהתאם ל עצת הרופא המטפל, חיזקתי את אותן באופן עצמאי. הייתי גם לומדת ליצור אמון באלוקים באמת, ודבר זה איך שאצטרך ללמוד לעבודה על הפרקט כל משך החיים של. אני בהחלט לומדת לאט.

טובה שלאלוקים עליכם סבלנות.

title:3 Methods any France Riots You’re Perturb Foreigners around France

author:Liesa Blond source_url:http://www.articlecity.com/articles/travel_and_leisure/article_1419.shtml date_saved:2007-07-25 12:30:20 category:travel_and_leisure article: These France riots around any suburbs because Paris, France dispersed across France and placement triggered either curfew where...