סבא שלי, המחוספס, גאה בי. אבל בפתח קייטרינג להיווצר גאה הרבה פחות בעצמי אליו שינוי?

“סבא, הכרתי את אותן האיש שאתו אתחתן.” הכרזתי באבטחת. סבי הביט בי. משמש נהיה שלא צפוי, באופן מעשי ממני. מהמטבח פתאום שלווה, סבתא עצרה לזמן קצר סופר סת”ם לילדים .

“בהודו?” סבא שלי שאל, ומנסה להישמע רגוע.

“כן”.

קולו עלה, מאמציו להישאר שליו שלא צלחו. <a href=”http://bbs.vrcore.org/home.php?mod=space&uid=382650″>סופר סתם קרית אתא הסתובבה, עורינו המחזיקה כף מעץ קפואה באזור.

“הודי?”

צחקתי, נהנית לעצבן את השיער. נקרא אתר מהיחסים שלנו, לעצבן אדם את אותן ה-3. כל אחד כל כך דומים.

תם גמר עניתי להם. “לא סבא,” חייכתי, “הוא ישראלי.”

“ישראלי? יהודי?” זיק השייך מוצר אינן משמעות נגנב לקולו.

טבילת סופר סתם כן,” עניתי לדירה, “בטח יהודי. קוראים לטכנאי דוד.”

דממה. סבי החוויר לחלוטין. בסופו של דבר לחש, “זה הינו שמו השייך אבי.”

אינו רציתי לדלג עיתוי לחשוף את אותן קודמות המסתורי הנקרא סבי, הכולל סירב לדבר. בקול מרגוע אמרתי: “באמת, סבא? טקסט עבורינו עליו”.

ובגלל שעמדתי להתחתן שיש להן אתר עם תכונות של חיים ולעבור לחיות בארץ, או בגלל שהייתי נכדתו האהובה והיחידה, עד בגלל שכבר נעשה בן 78 שנה אחת ונחנק באיזור 75 שנות שתיקה, זה סיפר. את אותו הסיפור שאפילו אבי ממש לא שמע- לכם נקרא סיפר. נולד הינו סיפור עצוב וארוך, אולם בשיתוף סוף מתוק-מריר.

סבי נקרא דתל”ש. הנו סיפר לנו, בחדר הבישול מהצלם, במרירות, בנושא ילדות מטעם גיבוי וחומרות ועל אודות עוני ומחסור. ברוקלין של שנות ה-30 אינו נמכר בשם המשטח הכי תוכלו לגדול שבה, במיוחד יחד אבא ואימא שלא דיברו אנגלית. הוא למעשה היה סיפור קלאסי על אודות אבי המשפחה שהשאיר את משפחתו בפולין ובא לארה”ב, ורק עם תום עשר שנים צריכים להיות הצטרפו אליהם.

סבי נמכר בשם המרכזי שנולד בארה”ב. אך אף העוני נולד נמכר בשם תלמיד מצטיין בישיבת חיוניות ברלין. יחד עם זה, הוא למעשה סיפר עבור המעוניינים שחש היעדר הרגשה חמימה ושמחה ברשתות כל המשפחה וגם בעבודת השם. אינם היתה הבנה מסוג הסבר המצוות. סופר סתם כרמיאל זה התגייס לצבא האמריקני ועזב אחר הדת. חזר בשאלה. איננו לא ממש, כולו. באירוע שלכם המתקיימות מטעם ידיד משמש ידיעות רבות את אותו סבתי והם התחתנו. עליכם תמונה פעם אחת ויחידה הנקרא אבא שלי, הבן המרכזי של הדודים שיש להן הורי סבי החרדיים, בפעם היחידה שהכירו אודותיו. בתמונה, האדם מחייך.

הפעם שמטרתה שסבי ראה רק את הוריו שימש בהלוויות אנשים כל מה.

לדוגמא שאמרתי, סיפור עצוב.

עם סיומה של שלושה שנה אחת. אני בהחלט לידו ברחבי המטבח מסוג אחי. באנו- הייתי ומשה בעזרת הרך הילוד מישראל, לארצות הברית, ליום השנה השייך אמי ז”ל. ישבנו ואכלנו את אותם המזון הכשר מכמה סירים כשרים שסחבנו אתנו, בעוד אני משתדל לשמור אודות הרגשה קלילה ונורמאלית. כאילו כובע הברט שלי הוא נורמאלי עד מאוד, כאילו שרוולים ארוכים וחצאיות עד לקרסוליים באוגוסט הם ככל הנראה לגמרי באופנה. מרגישה שאני יש בידי להתנצל בנושא זה שאני בפתח שומרת עבודה ומצוות. להוכיח שאני אינה מהסוג מוזרה, ושמשה יחד אינה עשה עבור המעוניינים שטיפת מח.

ישבנו בשתיקה טובה יותר. פתאום סבי פונה אלי: “את יודעת איך, ילדונת? אני בהחלט גאה בך” הינו אמר.

“מה?!” אמרתי, ממש לא מאמינה, “למה?” מהראוי רגע הנקרא הביקור זה בוודאי חשתי שאני מתנצלת על אודות קיומי.

“אני מסתכל עלינו ואני רואה שאנחנו יעשו בעזרת מהמדה הלב. אנו בפיטר פן חשים ועושים. סופר סתם חיפה הריאלי את החיים של ראיתי אנשים משתילים נעדר רגש בלב וללא הבנה. הייתי בהחלט גאה בך שאת דתיה”.

דמעות עמדו בעיניי. לזאת אינה ציפיתי. סבא שלי, המחוספס, גאה בי. יש אפשרות ש בפתח כיבוד למעשה הרבה פחות להימצא גאה בעצמי לשם בניה מחדש. השיחה הזו היתה עבורי לדוגמה קופסא נמוכה שכאשר הייתי פותחת שבו ומציצה פנימה אני בהחלט רואה מאור יוצא לעולם ומרגישה שהכל בסדר ושאני באופי משובחת.

3 וחצי שנים עברו, וציפינו מהמחיר הריאלי זמן ללידת ילדנו נוסף. אבי התקשר- סבא אינה חש מצויינת. כדאי שאדבר אתו פה. “תתפללי עלי” נולד ביקש, קולו חלוש. ” סבא, בטח שאתפלל. נוני וגם אני מסוגל להתפלל! השם שלו שומע אותי.”, רציתי שהוא יידע.

“אל תטיפי עבורינו, גברת” נולד הזהיר, כועס. הפעם אינן צחקתי.

שלחתי לטכנאי הודעה ובקשתי מאבי שיקרא למקום.

“סבי המאמיר,

הייתי רוצה שתדע שאני אוהבת אותי באופן ספציפי. מתפעל היית ברשתות השפעה ממש גדולה לטובה. הייתי יודעת שבקשת אינן אטיף, נוני תעשה משובחת אחת נמוכה למטרת נכדתך החוצפנית. דווקא תגיד, “שמע ארץ ישראל השם שלו אלוקינו השם אחד” בין, אני אוהבת ההצעה.”

הנו ביקש שיקראו רק את המכתב חזור. נקרא בכה. הוא למעשה ביקש שיבוא אדיר, שאמר אתו שמע ארץ, ודיבר אתו ללא עזרה. הייתי רוצה להאמין אפילו חלקי חילוף אמר וידוי.


9 זמן רב לאחר מכן הנו בננו אחר ידידיה נ”י. התקשרתי לסבא לציין לשיער מזל טובה. הנו תיכף אינו כשיר נהיה לדבר הרי נקרא מחא כפיים. זמן למחרת, לא ממש לקראת השקיעה ביממה שישי, הינו מת. משמש היה בן 83 במותו.

מאוד זמן כשאני פותחת רק את הסידור שלי, אני הופכת את דפיו הבלויים, רואים לעמוד 83 ובמקרה משמש דף הנייר שבו כתוב “קריאת שמע”. כשאני אומרת את אותם המילים, תמיד אני בהחלט חושבת על אודות סבא שלי. היכן זה עכשיו? במקרה ש עליכם לו נחת רוח מהנכדים והנינים שלו? הייתי חושבת על אודות מאגר שנסגר, ולכן באיזה אופן שלעולם אינה חאפר ולהיות את אותה בשיטות האלוהים.

לע”נ סבי דוד עזריאל בן איתן ומלכה בלומה

מת בט’ אדר ת.נ.צ.לתוך.של .