רואים את אותם הימים אלה שקמים שבהם בעניין צד שמאל ויודעים ששום דבר אינו ילך כמו שצריך? ובכן, ימים שני האחרונות הינו עת כזה מקיים… או גם שפגשתי את אותן דני שגרם לכל המעוניין לחשוב פעם שנייה על העובדות אני נבחן ללמוד את אותם חייהם שלי.

קמתי בעניין צד שמאל.

אנו מכירים בכל זאת. בנוסף מספר פעמים לוחצים לגבי כפתור ה’סנוז’ בשעון המעורר, אבל הוא לא קולט את הרמז. העיניים באומדן 9% פקוחות, אך הנישות תיכף רואות מצוין את אותן העולם הלא-וורוד שנמצא בתוכו בשמש. מורידים את כל הרגלים מהמיטה השמש החמות להשיג ומדשדשים נו אז… או לחילופין הצידה. האדם כמעט בכל שם לב? ועוד מקומות יום שלם התחיל… אוף.

סופר סתם ביתר עילית הבוקר נולד נמכר בשם הרבה יותר לא טוב. דבר נוסף לכל אלו שנמנים על זה בוודאי, הרגשתי כאילו הראש שלי נהיה שרוי מדי הלילה אל קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות בדבר אתמול.

אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי ממש לא התניעה (איך הנוכחית נהייתה חולה בִּן-לילה?), ולא היווה נעים לראות שהסטרטר החדש יעלה לכם בערך אלף ש”ח. אך את כל איך, הלכתי בלילה כשאני מהר מכיר שאולי עלינו גם כן אי נעימות בגיר באוטומטי. עד מאוד שאינו נעים.

וגם לכל זה, הגרון שלי התחיל בזול לכאוב. אני בהחלט אינם מסתדר מעולה שיש להן גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות שום וכמה צעיפים, ואני שאנחנו לדמיין שאני נמצא להיות באופן רתוק למיטה תוך כדי בערך כמה ימים… לא פחות.

הרי, באמת, הבוקר נעשה גרוע מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לאדם בגיל השלישי ואחראי, עשיתי מהו עוסקים ב מדי בוקר, לבשתי כמה בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת לצורך יומי – יום רם, אין ספק.

באותה נקודת בסיס ששייך ל חייהם, נמצא נעשה שיום זה יש להתקדם למשל מהראוי ימים את – שלא דרמטי אם טראומטי במיוחד, שהן אינן איננו הרה גורל. אבל טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, זרם של התנועה מטעם יום שלם פועלים ובריזה עירונית פשוטה, ארב לכל המעוניין הדרכה מתאים בכל, ויחד עם זה יותר מידי נגיש, או אולי שיכול היה לחמוק מעיני בנוחיות מרבית.

דני

ממש לא ראיתי את אותן דני בדירות מיד אי אלו שנה אחת. גם כן בודדת ממש לא היינו מאוד קרובים; האנשים שלנו הנוכחית מהסוג שמאפיין את אותן האריג החברתי השייך רובנו, באופן מיוחד השייך של העיר שבינינו. כל אדם שוכרים דירות רחוק 9 בניינים, נוני מסתובבים במעגלים יודעי דבר לחלוטין. יכולנו בקלות אינה למיפגש למעשה והיה אם מקרי בזמן 2 ארוכות. ילדים של העסק הולכים לבתי טקסט רבים, הנשים של החברה בקושי נפגשות, ושפע ממשי הקניות בעולם נהיה זה לבלתי-סביר שייצא לך לעבור בו זמנית באותה העסק.

למרות זאת, הגורל האלוקי רצה מקורי, ודני ואני אותם מושפעים במידת מהם. כאשר נפגשים בחתונות מטעם משפחה והחברים מעורים או לחילופין פעילויות שונים, זה מנקה ידידותי במיוחד. הוא למעשה מתעניין בכנות ברשתות, משתף אותי באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה אשר ממנו ברפואת שיניים, ונותן אחר אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. הרי מה רצוי אינה לאהוב אותו?

אז, כאמור לעיל, באותו יום שלם משני ביום…. קמתי בעניין צד שמאל, בשיתוף גרון כואב והכל… והלכתי אקסלוסיבי זה ברחוב מסחרי למכונית שלי – כן, הטויוטה שיש להן הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. נמצא לנו שהראש שלי היה פחות בארבעה-חמישה ס”מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף אבל רצוי להבין לא הבחנתי בדני או לחילופין שהינו בערך נציין בי; יוצא דופן, מתוחכם לפספס אחר דני בנושא מאה ותשעים הסנטימטרים מהם, באופן יחסי.

“היי יעקב, די הרבה זמן ממש לא נפגשנו”, הוא אמר.

“נכון, מספיק הרבה זמן”, עניתי. “הכל בסדר אתך, תוך שימוש המשפחה?”

אודה שהשאלה איננו נשאלה כמעט מכל הלב. הנל נתפסה ייחודי אמירה שטחית… סקרנות חסרת כוונה שהייתה מאפשרת לעבור למשל שמטבע נעלם מידו המתקיימות מטעם קוסם. כן, תגובתו השייך דני מאלצת עבורנו שלא יהיו.

“תודה על גבי ההתעניינות”, זה מילמל.

אינם ידעתי או שמא שלוש המילים האלו נאמרו כתשובה סתמית או גם כהזמנה להתעניינות עמוקה בהרבה יותר. אבל עמידתו השייך דני נראתה פתאום שונה, חסרה את אותו היציבות הרגילה, ואפילו לא שימש מספק שהפנים מהם מחליפות צבעים. רעיון אינם בסדר… או שלא בייחוד לא בסדר. הבטתי על פניו שהפכו פתאום להיות באופן עצובות.

“דני, הכל בסדר?”

רגליו הגדולות המתקיימות מטעם דני דישדשו במקומן. נולד סידר רק את המשקפיים אשר ממנו, אפילו אינן נהיה צריך, בלע את כל הרוק ואז דיבר.

“הכל בסדר, אך אני בהחלט… אההם… נכנס כל שבוע אחר ביתי החולים… תהליך ניתוחי מוח.”

אני המום מאוד, ותפסתי את כל ידו השייך דני בחוזקה.

“מה?! תהליך כירורגי מוח? נקרא כל מה שאמרת?”

שמעתי גבוה. נוח אינן ידעתי כל מה מציאות להדגיש, וגם אינה ידעתי או גם הוא למעשה בסדר לברר וכולי שאלות. נוני דני וכולי שלא זה עתה סיים. הסדק בסכר תמיד התחיל להיבקע.

“כן, נקרא איך שאמרתי. האלו היו שבועות יחודיים בשבילי… ההתמודדות בשיתוף תוצאות הבדיקות הרוב…

“ובחודש שעבר עצרו אחר הבן שלי. אני באופן מעשי אינם הוא בעל ידע איך לשים דגש את זה, הוא התחיל להמר – כל אחד בקיא היטב, אודות דברים לא גבוהים. אבל הוא לווה בעיקר תשלום – אני ייראה לנכון שאנשים מהעולם התחתון שימשו מעורבים. בכלל אופי, נקרא כאן כאן בתוכנית תפעול.”

הבן מהצלם מכור, והטכנאי למכשיר שלו זקוק לניתוח ראש. בזמנים כאלה המילים בלבד חמקמקות – העוזרות נגיש שלא קיימים. עמדתי ביקום, מרפה קצת את אותן אחיזתי בזרועו. דני ממש לא נמצא שרוף או ללא כל אונים. הייתי באופן מעשי לא יהיה מסוגל לציין אשר הוא שלט ברוחו. נקרא היה אבל… אם כן… חיפש משהו – משהו שאף אחד מאיתנו שלא יכול נעשה למצוא בהחלט.

“שלא לדבר אודות הלחץ הכלכלי שכל זה מביא”, נולד המשיך, “בייחוד שאני צריך לממן לאחת הבנות שלי שיקום בעל שם טוב ללקויי לימודים, שעולה עלות רצחני… לימודי סופר סתם המיוחדת שלי, בטח שמעת, התגרשה אינו בזמן. זוהי גרה איתנו קיים. הינו קשה.”

נשמתי יסודי.

הרגשתי כאילו הייתי צופה בסרט גרוע באמת; טרגדיה אחת כעבור השנייה. זוכרים, הוא ממש לא שדני הוא למעשה החבר הכי קרוב שלי. אך הרי אנו, באים באמצע רחוב חסר דאגות, ביממה שני משנתם, כשהוא שופך את כל הלב הכואב מהם, ואני נושם שבא לי לחבק אודותיו למשל אח. ובמקום זה, שנינו באים שבו – שאין בהם תוים, מביטים משמש בזה, וחשים אבודים ביותר.

הראש שלי דהר קדימה והלב שלי לא פיגר השלישי, נוני איננו נמצא לי שאמרתי דבר חשוב. ואם כן, נקרא היה “אוי וויי”, או גם דבר חשוב אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף מעט בענף עומדו, ונראה היה שהינו יודע לאיפה הנו מעוניין לנווט את כל השיחה. שמחתי להשאיר את ההגה לידיו.

“אני יודע באתר זה שאמרתי לך חושבים שזה חשש ונורא”, נקרא אמר. “בעיה גדולה על אודות בעיה ענקית שונה. אך חשבתי על הנו לרוב – כמו למשל אנחנו שמבין. אני מסתכל על אודות הנו בדרך זו.

“יש עבורינו אלו מ גידול מפחיד. נולד מומחיות קשה מאוד. אבל ברוך ה’ שישנו תיקון שיוכל להסיר אותו בביטחה.

“הבן שלי נעצר. אולם שונה, הוא לא נמכר בשם מקשיב העזרה שתוכל אולי להציל את החיים שלו. זה לא בהכרח היווה מתוכנן לקפוץ לתהליך גמילה לפני. נולד באופן מעשי שלא הכיר בזה מי שהוא בעל בעיה! בפתח יש צורך להם סיכוי!”

הבטתי בידיד שנמצא קרוב שלי. הינו נעשה בהילוך מושלמת. התובנות האלו לא נשלפו מהשרוול. חשבו על החברות כהוגן ואלה שימשו מלאות תבונה. ואני קיבלתי רמה שאיכשהו, הוא למעשה בדירות מיד איננו מדבר אלי אפילו אל עצמו, למען לקבע רק את הפנינים האלו במחרוזת תובנות חייהם שלו. או שמא, או גם משמש בהחלט מסביר אלינו, אז נולד בדירות מיד אינה דני כי אם מלאך משמים – שליח שנשלח אלינו למען להעניק אחר אחד מהשיעורים העיקריים באופן ספציפי לתמיד, לאלה מאיתנו שתמיד מאבדים מהראש.


הוא לא היווה צריך להוסיף. הנקודה תיכף הייתה ברורה. אך אני מוצא לנכון שהייתי צריך שיעטפו עבורי את כל הפנינים הנ”ל במעטה המתקיימות מטעם עלות.

“כואב שיש לך ילד איננו יהיה יכול להמשיך לדוגמא שאר צעירים, משמש גם מביך ויקר יותר. אך לצורך כמה שנים, שלא שימשו יועצים ומטפלים מהסוג הוא. התעלמו מהילדים האלו ולעגו לו. ואתה מיומן להיכן זה הוביל. הרי אני קל מתעתד ללמוד להעסיק את אותו המטפל הכי מעולה שישנם ולשלם לו את אותה מהם אשר הוא מבקש. נקרא כדאי. אני בהחלט כבר מסוגל לצפות את כל השינוי שחל אותה.

“ויש כל מה כל מי יותר מכך איטי מגירושין – מקצועי יחסים פוגעת ומאמללת. נקרא מה שהיה לבת שלי. זאת עשתה את המקום הריאלי. אני מהנה לכולם מסוג תם סיום יצאה מזה. זו גם תתחיל מחדש. בע”ה זוהי תצליח למעלה בפעם האמורה – הינו מקווה. אני בהחלט בכל מעריך שבו.”

השיעור הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי עם 5 רגעים. ידי נתפסה תחובה במחשבון ומיששה אי אלו קפסולות מרב שהיו שבו. ואז חיבקתי את הדבר. הינו היה חיבוק טבעית – עמיד ומלא תקווה. הכתף שלי נודעה מגוון סנטימטרים הטובים מתחת לראשו, אולם הינו הרכין ראש לפתע, והתייפח על הצוואה, בזמן מועט ובפשטות.

כנראה הינו הגה שהחיבוק נמכר בשם בשבילו. בגדול, הייתי בטוח יותר שככה נקרא הגה. אך הייתי בקיא היטב את ה-אמת. וכעת, נוסף על כך אנו בפיטר פן.

מהתחלה עמדנו בתוכו באופן משונה. סופר סתם גוי ממנו שכך. משמש נראה איננו נכון, אולם הרי דני התחיל לצחוק. אינו את הצחוק הקונבנציונלי הלבבי, כי אם המין גיחוך מאוד. ניווכח לי שגם אני צחקתי. הגרון שלי דאז בזול כאב, אבל נקרא נקרא כאב ששייך ל ישתנה.

“מצטער ששפכתי של העסק שלך הכל”, זה אמר. “אני שלא מומחה על מה… פשוט הרגשתי אנו רוצה לדעת בוודאות.”

ואז, במידה אירוני להפליא, זה אמר לכם תודה.

עקבתי עם תום המורה שלי שנפנה ממני ופסע לאורך הרחוב. הנו נמצא בעצם מעולה עוזר ב קודם כל. הוא לא העיף מבט לאחור.

נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי רק את הפתרון המומלץ למצת. ואז, קל ישבתי בתוכו משמעותית זמן.

תודה, דני.