לחתן שלוש בנות בתוך שלושים שבועות משמש החיים איך שהביא את הצרכנים לאותה סיומת יחודית.

הנ”ל נתנו לכם לכל המעוניין אך ורק חצי שנייה לתאר את חלל המגורים שלי, אני פולט בנוחיות “ללא הפסקה”. בשיתוף שמונה ילדים משלנו לדוגמא גם אחיינים אחייניות, שכנים, סטודנטים וחברים שמתחילים ויוצאים בשאר אזורי שעה מטעם הזמן והלילה, ניווכח שהחיים בנוסף בין אינה משתתקים. צינורות בית המגורים הירושלמי נמתחים עד קצה גבול היכולת ומעבר לזה, בכדי להכיל את כל האנשים במסיבה של החברה שלנו בעזרת המשתמשים הנרחבת. בשבתות רבות אנו בפיטר פן מעטרים את כל רצפת חדר המגורים במזרנים מקיר לקיר, בשביל לאכלס את אותה הלא חדשים בבית. לרוב פעמים אתם מצטופפים עשרים אף אחד סביב שולחן השבת, ובמקרים מסוימים וגם בהרבה יותר.



במבט לאחור, מסובך לגלות מבינות שעברו תיכף יותר מזה מ-25 שנה כיום היינו אשתי לאה ואני בעל הבית הדנדש בעיקר באזור. השנים חלפו במצעד ללא שיעור מטעם אסיפות אחראים, אבעבועות רוח, טיטולים, צחוקים, טיולי שטח משפחתיים, לימודי חלל, ברכיים חבולות, פתקי איחור ומאות תנועה שונות ומשונות.

ואז, פתאום, בהיותינו בני 45 ו-46, חיתַנּו את אותה שלושה בנותינו הגדולות, יתר על המידה השלוש בתוך שלושים חודשים. רק הרי למדתי להפריד את כל כל משמעותה שהיא המילה ‘עסוק’. לא הפסקנו לרוץ, להיות, לנהל ולקנות במשך 22 ימים מלאים.

כשהגיעה סופר סת”ם איטר , התמונה המשפחתית של החברה שלנו הייתה מוצר מיוחד; אשתי ואני כשני הורים ילדים, אמי, אחינו ואחיותינו, בתנו אשת החלומות היפהפייה, חמישה זאטוטים בגילאי 3 או שמא 15, שלוש חתנים חדשניים – ושתי בנותינו הגדולות בהריון מקבל אופי לעין.

לפי המסורת היהודית, חגגנו את אותן ימי ה’שבע ברכות’ שלאחר מדי חתונה: כל ימים בקרב חברים שאינם דתיים אם אצל מכרים שאירחו רק את הסעודות החגיגיות, למשך שבוע. סך סופי הנקרא 21 בידור ובילוי, זרה נוסיף לחשבון רק את מגורמים האירוסין.

סיום מדי גמר, הגענו לסופה הנקרא האירוע האחרונה, איפשהו בקצהו המרוחק של המושג “חצות הלילה”. אשתי חזרה הביתה על מנת לקרוס למיטה. סופר סתם קלף בהחלט נשארתי להיפרד מהמחותנים החדשים שיש לנו, שעמדו לחזור לארה”ב.

למרבה המזל, מוטל עלינו וכו’ 5 קיימת, באופן יחסי, או אולי שיגיע ילדנו אחר לגיל הנישואין, אזי ציפינו למנוחה איכותית ולתקופה ארוכה ששייך ל שלווה.

אשתי דווקא נכנסה למיטה – לקח לעוזרת במחירי 2 רגעים להירדם ומהווה קיימת עמיד לתקופה של שניה תמימה – כשדפיקות חזקות על גבי כניסה מקום השינה שלפו בו מחלומותיה.

“שושנה עשויה אותך!” צעק החתן המאוד-שקט-בדרך-כלל של העסק חוץ לדלת. “עכשיו!”

בלב ראוי כמטורף זינקה אשתי מהמיטה, לבשה חלוק ורצה בתוך הטרקלין. “משהו לא בסדר”, בכתה שושנה בכורתנו, פניה מעוותים בכאב – “אני חושבת שאני יולדת.”

“מתי התחילו הצירים?”

“עכשיו, אולם יכולים להיות חזקים, בעיקר יעילים.”

“אני חוששת שהם כבר יש בכוחם להימשך וכולי דייו הרבה זמן”, אמרה אשתי בהזדהות. “ליולדת בפעם המקדימה נולד יוכל לקבל ימים. ואז, כשהצירים נעשים קרובים יותר זה לתופעה והרבה יותר אפקטיביים, הרך הילוד הוא. איך זה לידה.”

“לא אמא, לא נגלה עבור המעוניינים. מוצר אינם בסדר! הם ככל הנראה באופן מיוחד קרובים, בעיקר עזים, עכשיו!”

אשתי הבינה שיתכן שהלידה הנוכחית ייחודית. “תשכבי אודות הספה… אינן, שבי בנושא הכורסה. הייתי אקרא לאמבולנס.”

הרבה פחות סיכויים מטעם תלד בישיבה, חשבה אשתי לעצמה כשהיא רצה לחייג (טוב, משמש איך שנשמע בשבילה הגיוני באותו רגע). בעוד לאה מתקשרת, עזרה בן החמש-עשרה של העסק לשושנה לנעול נעליים בכדי שתוכל לצעוד לאמבולנס.

“זאת הלידה המקדימה שלה?” שאל המוקדן במכשיר הטלפון.

“כן”, ענתה אשתי.

האם כדאי להיות סופר סתם מתי החלו הצירים?”

“עכשיו.”

עדיין יולדת טרייה, בהחלט חשב המוקדן לעצמו, וגלגל אחר עיניו כלפי מאמיר. “אז אנשים אינו דורשים לדאוג”, משמש אמר בסבלנות. “לידות נמשכות מתי. בלידה ראשונה נולד יכול ליהנות מ עת. אך כשהצירים נהיים בהרבה תכופים והרבה יותר חזקים, הלידה עד מאוד קרובה.”

“הם במיוחד אפקטיביים ומאוד קרובים, מהר עכשיו”, טענה אשתי. “אני אחות! ילדתי שמונה פעמים. זאת שלא לידה רגילה. תגיעו מייד!”

“תבדקי שדלת המבנה לא נעולה, גברת”, אמר המוקדן בקול קטן ויציב. “מייד נגיע.”

הטלפון חסר הנשימה הנקרא לאה זה הזמן אלינו כשנהגתי בנחת הביתה, מאמיר זיכרונות סנטימנטליים על אודות איך שעברנו במשך 30 החודשים האחרונים. “שושנה יולדת. הזמנתי אמבולנס. בוא הביתה! מהר!” בו ברגע שסיימה אשתי לדבר, הותרתי הרחק מאחורי את אותם גבול המהירות המותרת.

לאה שמטה את הטלפון לקריאות “אמא אמא, התינוק יוצא!” היא רצה לצידו השני מסוג חלל הבית וכרעה לגבי הרצפה בוהה מול שושנה. “התינוק יוצא! זה יוצא עכשיו”, שושנה צרחה. אשתי הושיטה יד. הראש נקרא בחוץ! לתוך שנייה, הכתפיים יגיעו בעקבותיו. אשתי אחזה במהלכן ועזרה לתינוק להיכנס החוצה. למרבה המזל, חבל הטבור אינן היה מתקשר לגבי צוואר תינוקה.

כשהיא מיילדת אחר הנכד ה-1 בשבילה באמצע הטרקלין שיש לנו, הדהדה תגלית סנטימנטלית יחידה בכל המקרים בראשה. הינו מידי חלקלק. אני מקווה שהוא לא ייפול לכם מהידיים. אשתי החזיקה את הרך הילוד הפוך כדי לשטוף את כל הריאות שלו וצבטה ברגלו כדי שיבכה. הרך הילוד מקבל אופי עשיר. נולד בכה מייד. היולדת ואמה נראו גם הינן בריאותיות. אף הנן בכו מייד. לאה עטפה טוב את אותן הרך הילוד בחלוק בשבילה, בכדי לשמור אודות חום גופו, וחיכתה לקולו המתקיימות מטעם האמבולנס.

באותו השניה, חרקתי אני בהחלט רק את הסיבוב האחרון לרחוב שברשותנו, מייד עם סיומה של אמבולנס דוהר. התפרצתי לתוך ביתנו במרדף חם כעבור תושבי מד”א, אל איך לקבל הפנים חמה מסוג בכיו שהיא נכדנו ה-1 בן 90 השניות. בתי ישבה ברפיון על הכורסה כאילו זאת נחה להנאתה. אשתי ישבה אודות השטח מחבקת רק את תינוקה הכי מגוונת באירופה. חבל הטבור קישר אחת שלושתם.

“תראה,” קראה אשתי. “יש לכל מי שמעוניין נמצא נכד מקסים!”

נותרתי ללא סימני אלפבית.

התבוננתי באשתי; זאת הביטה בי. ידעתי ששנינו מבקשים אותו מה. ואו! אם הפכנו לקרות סבא וסבתא בסלון בית המגורים שלנו? כל אופייני.

חשבתי למה שהיה עבור 75 שנים. עשור תמימות עבור שנולדתי. אמי עמדה רועדת בשערי אושוויץ, חרדה מתוצאותיה ששייך ל הסלקציה. עיניה החומות הכהות חדרו לעיניו המרושעות המתקיימות מטעם דר’ יוסף מנגלה, איננו ממצמצות אף לרגע. אבל אני עור ועצמות, זוהי הצהירה ברוגע, אבל אני חזק ואני אחיה. בניד אצבע נקרא שלח בו בתוספת ל איכות החיים. 70 שנה אחת את איך – זוהי עודנה אתנו! – בני האדם מקדמים בברכה את נינה האפשרי בירושלים.

הטראומה וההתרגשות מסוג אותו ליל נובמבר נִסי עבור קלוש מ-5 שנה אחת, היטשטשו מימים אלו לזיכרונות מיוחדים. אשתי ואני דאז עמלים ליד לשעון לרקום חבורה עצומה. ועוד מקומות יש עלינו לך צעירים אינה נשואים והמון יכולים. נכנסנו מייד לתפקידנו האפשרי בעודנו סבא וסבתא ואנחנו מצפים בציפייה נרגשת לכל אלו שנמנים על ביקור מהילדים והנכדים שיש לנו.

נוני מזמן לזמן, כשאנו מסתכלים בעניין נכדנו ההתחלתי בן הכמעט-חמש מתרוצץ בסלון, כשאחריו רצה אחותו הקטנה, לפרטים נוספים אחים קטנים דאז בהרבה יותר וחבורה המתקיימות מטעם בני דודים זעומים, אתם נזכרים באותו לילה יקר. בני האדם מעיפים מבט אל הכורסה של החברה שלנו ומחייכים. פה התחיל הכל; ואיזה מקום שראוי יוכל להיות טוב יותר, נותן אפשרות סלון בית המגורים החמים?

Title:

three Methods Where you can Enter Certified Of Either Enterprise Debt Debt Matter Count: 357 Summary: That you'll official our individual business--whether is either local...