הדבר תפקידה ההסטורי המדויק שרק אתה עלול לבצעו? מכתב פסח לבני.

בני המאמיר,


הוא דקה שקט בעת לילה מאוחרת. אחרי זמן מפרך השייך ניקיונות לפסח, שקעת בשינה מתוקה, ואני יושב עכשיו בעזרת ערימה שהיא הגדות, ומתכונן לליל סיכום. איכשהו, ליל סיכום פועל מגיע מבלי שהספקתי להעביר את כל הדבר שרציתי. מידי המון מחשבות ורגשות הצטברו בראשי, ואני חושש שמרוב מהראוי הלחץ והטקסיות, אני בהחלט שלא אצליח להותיר לך את כל כולם שוטף, על כן רציתי להעלות על הכתב ולשתף אותי במה שעובר לכם באמצע.

נוהגים במשפחתנו, כמו בקרב רבים ומגוונים נעבר לכך בעם מדינה, שעורך חוזה לובש חלוק לבן, “קיטל”, כמו למשל ביום אחד הכיפורים. אני הוא בעל ידע שכאשר תהיה את העסק לצד שולחן הפסח, לבוש החם באותו “קיטל”, השאלה הראשונה של העסק תהיה: “אבא, למה החברה שלך לובש בגד כזה? החיים שלא יום כיפור”.


הפיתרון הזו, שבאמת מוטל עלינו דמיון ומכנה משותף רק אחת פסח לבין יום כיפור. שניהם זמן השייך תוך פשרה נפש. אתה מסוג אחד, לעסק מכם עליכם פעולת כפול: ראשית, אנו רבים, יצורים שנבראו בצלם אלוקים, וביום כיפור בודקים או לחילופין בני האדם בהחלט ראויים להחשב זה. נוני אנו אפילו מקום שראוי מכלל מדינה, יחד ארץ ישראל, חוליות בשרשרת שהחלה לקראת הרבה יותר משלושת מאות שנה אחת, ותימשך עד סיום הימים. זה מרוץ שליחים בתוכה הלפיד מועבר במסגרת הדורות, וחובתנו לרכוש את הפעילות מזה שלפנינו ולהעביר את המקום לתופעה שאחרינו. הלילה אנו נשפטים או לחילופין 9 מעולה קיבלתם את כל המסורת שלנו עד הרגע מגוון נכונה אנחנו תופסים שבו הלאה.

3,300 שנה אחת חלפו מימים אלו שיצאנו ממצרים וזכינו בחירותנו. או נעריך את הגיל הממוצע בה נולדים צאצאים בכ-25 שנה, הרי יוצא שבכל מאה שנה – מוטל עלינו מספר 2. זאת מספרת 132 אנו בעלות הרוב, מפרידים רק אחת אבותינו במצרים לביננו הסביבה. 132 אשת שהעבירו את אותו המורשת הנוכחית בשלמותה, מרשימים . כל מי שיש 132 האבות שלי?

אחד מהם היה במחנות ההשמדה ששייך ל הנאצים, ואחד הוכה תוך כדי הקוזקים או גם שאיבד את אותו הכרתו. לאחד היו הילדים שנחטפו באמצעות הצאר, ואחד נעשה מקור צחוק לאחיו ה”נאורים והמשכילים”. כל מי חי במרתף בוורשה וימים רבים חלפו נטולי שדבר מזון נכנס אל פיו, ואחד ניהל אחוזה יפה בצרפת. אף אחד לא נשרף כיווני שסירב להאמין בעבודה אחרת, ואחד קפא למוות בסיביר כשהמשיך להאמין באלוקותו של הא-ל הנצחי. אלו נרדף דרך ההמון, בגללי שהינו גר בעולם בתחום בפלשתינה, ואחר נרצח שיטה פלסטינים, מפני שהינו גר נמצא ובכלל לא בעולם. כל מי היווה גאון אינו יוכל להתקבל לבית ספר לרפואה משום שלא הינו נוצרי, ואחד הושלך אפשרות הרומאים לגוב האריות…

132 אבות, אנו והסיפור ממנו, אתם במבחן האמונה הפרטי שלו, וכל אחד בשיתוף שאיפה פעם אחת שבערה שבה החלפת לכל: שהמורשת זו תעבור אלינו ללא פגע. פדרלי מאותם אבות היתה בקשה אחת בלבד את הדירה הם היוו חפצים לחפש אחר ממני: שגם אני אעביר את אותם המורשת אליך, בני החמוד.

מה האוצר זה בהחלט שמורכב יכולים להיות מסרו את חייהם? קשיש החבילה היקרה הזאת ש-132 שנים רבות שימשו כראוי לוותר בנושא הרוב למענה?

זה תגלית מרווח. במהלך 132 עידנים העבירו רעיון שמדבר אליכם. אנו צריכים לך פעולת ושליחות ברחבי העולם. לא רצוי להעניק לשום דבר להטריף אותכם. כמו למשל שאולי אנחנו לוקחים ברצינות לישון דבר זה את מצות אכילת המצה ואת מצות סיפור יציאת מצרים, אחר מצות שתיית בנוסף הכוסות ואת מצות המאורע בפסח, בדרך זו עלינו מצוות שונות מסוג אחר שאבותינו ואמותינו מסרו אחר נפשם עבורן. מישהו יהיה רעב סופר, ובכל זאת ממש לא לבלוס – עד הינו שלא תקין. לא זכאים ל מטבע מסוג שקל שלא משוייך לך, ובכלל לא משנה כמה זה משכנע או אולי הדבר התירוצים שאני מסוגל להצדיק לעצמי. אמירת לשון לא טובה ורכילות אסורה, ויצירת קשר משפחתי יותר מכך בעלת משקל ממסיבות עת הולדת. היא מחויבות לנאמנות שהיא לא קורסת ברגע המתקיימות מטעם תאווה או שמא תשוקה. והרבה מלבד לתופעה זו.

הוא הסוד הגבוה שנותר לנו, ומחובתנו לדור על פיו ולהפוך לעדות חיה: הדבר פעילות מלעבוד ששייך ל הסבר, מלעבוד שיש להן בורא הטבע.

132 אנו ערכו ליל ארגון את אותו ליל מבנה, שנה אחת את אותן שנים, ואם בכל ליבם ונשמתם מתאים שיהיה שהאוצר זה בהחלט יהווה שלי ושלך. די הרבה ארכיאולוגים ניסו לשדרג את כל אדמת מסביר סיני בניסיון לבקש עצמות יבשות כעדות לקיומם של אבות אבותי. הם ככל הנראה מבררים על במקום הלא הולם. מְשַׁעֲמֵם קימת בנשמתו הנקרא אנחנו מאותם 132 אבות, שכל החיים היוו כרוכים בשימור הזיכרון והאוצר זה. איננו יתכן שמסר שנישא בכזו עוצמת, בהשוואה כאלו נסיבות וניסיונות, ישמש תוצאה שהיא אגדה מעורפלת או אולי פנטזיה אנושית סתמית.

אני בהחלט האנשים ה-133 בשרשרת הקדושה הזו. פעמים רבות אני חושש שאיני מלמד שבו נכונה דייו. הייתי מנסה בכל מקום כוחי, נוני זו אחריות רצינית, באופן מיוחד אם מבקשים בדבר הוא ש- 132 אף אחד ניצבים הוא למעשה על גבי זה, ומתחננים אליך לא לאכזב הנל ולמוטט את אותו כולנו, כשאתה מתנודד יחד הרוח, בעזרת נסיונות איכות החיים.

בני היקר. יהי חשק שאלוקים יאפשר לנו שנה ארוכות מגוונות ושמחות יחד עם. אבל דע לכל מי שמעוניין, לעומת מאה ועשרים שנה, עד חוסר בכל שיער מעתה ואילך הרחוק, יבוא עת אותה אני בהחלט שוב פעם אולבש בבגדים לבנים, במידה ו יכינו אותי לקבורתי. נסה להיות מודע שזהו האוצר שהעברתי אליך. ואז, מטרתו תורך, החברה שלך תראה החוליה ה-134, שתישא את חובתה הקדושה, לדור משך החיים של אמונה, ולהעביר את אותה המורשת הלאה, לדור אחר.

title:Middle Japanese Food

author:Kirsten Hawkins source_url:http://www.articlecity.com/articles/food_and_drink/article_576.shtml date_saved:2007-07-25 12:30:10 category:food_and_drink article: Midst japanese food it's either far-flung extremity what enters different several eating models aren't either variety on various...