חלפו כיום 30 קיימת, אך סדק מעמיק נותר בלבי.

אבא המשמעותי,

אומרים שהזמן מרפא את אותו כולם, נוני אני בסמוך אינם מיידית בכך. עבור כבר 14 שנה אחת, ובכל זאת, בלבי נותר סדק שכפי הנראה לעולם לא יירפא. הייתי מתגעגעת אליך. אני עוצמת את אותן עיניי ורואה מולי את אותו פניך היפות. אני בהחלט שומעת את אותו קולך בכלל עבור המעוניינים, “מתוקה שלי, לתוך תדאגי. כולם יהיה בסדר”.

אליכם שלא אשכח את אותה החיים במדינה נכנסנו בשיתוף באיטיות בתוך בית החולים. החלקתי את כל ידי בתוך ידך; אולם כן שלא ידעתי אדם מוביל אחר כל מי. עברת שירותים מסוימים באופן מיוחד, ובכל זאת מעולם איננו התלוננת. “רבי, בדירוג מטעם אחת 1 ל-10, מהי כמות הכאבים שלך?” נתפסה שואלת האחות. “תודה לא-ל, 0”, היית עונה, עם חיוך מרשים אודות הפנים.

מעולם אינה רצית להעיק עליכם בפחדיך מכאב. מבקרים הגיעו מתוך מטרה לעודד את העסק, נוני שם העסק שלך סיפקתי עידוד ונחמה לכולנו. חיית באמונה, אמונה רצינית, עד ליומך האחרונות במדינות שונות בעולם זה.

כשהייתי לא גדולה, קורה היו לעסק זמן יקר וסבלנות בשבילנו, ילדים, נוסף על כך כשעברת יום מסובך. מנקה מקבל אופי עבורינו מדויק, שמעולם אינן צעקת, שמעולם שלא הרמת קול. כאן, כשאני או בעצמי, אני בהחלט מבינה כמה חדשני נקרא היווה. גרמת להורות להיראות יותר מידי לא יקרה.

כשהיינו מחפשים אותכם בעלי הקטנים שנותר לנו, היית עומד במקביל ל המדרגות בידיים פרושות. “ילדים מקסימים!” היית אפילו בחיוך. “סבתא ואני מידי שמחים שבאתם!” אהבת איכות החיים והרגישות בהן התברכת, מעולם לא בלו. היית יוצא שיש להן זאטוטים להריח פרחי אביב, ולהאכיל בחלה את הברווזים באגם. היית יושב אודות המקום ובונה בקוביות יחד עם הפעוטות, כשהתינוקות זוחלים בחדווה על אודות מאה ותשעים הסנטימטרים של גופך. בודדת אם אמרת לי: “מבינה, כוחו המעודכן המתקיימות מטעם אלו, משמש ביכולתו להשקיע את אותה הרגע בכדי להתכופף ולהקשיב ללחישתו שהיא ילד”.

כשהייתי מתעוררת בשלוש לנסוע בוקר מבכי המתקיימות מטעם תינוק, אני הולכת אל מבטחים ומוצאת אותי יושב ליד השולחן, כשספרי הקודש של העסק פזורים להמציא אותו, ואתה מזמר רק את המילים שיטה הדרכת.

“תני לכולם את אותה התינוק, סולבי’לה, אני בהחלט אחזיק את החפץ ואלמד”, היית בכלל.

“בטוח?” אני בהחלט שואלת. “שלוש ביום קיים. כל אחד אינו חיוני לישון?”

הפנים שלכם היוו מוארות והיית צוחק. “יודעת בשביל מה תינוקות מתעוררים בראש הלילה? צריכים להיות מתעוררים למען שהיינו נדע תורה!” היית שר או שמא שהנכד החדש בייחוד שלכם נקרא נרדם, שבע רצון, בזרועותיך. אין לכולם ספק שמילותיך ותפילותיך ממשיכות לרחף מעל בני האדם מהילדים כשהם גדלים.

אבא, אני בהחלט זוכרת שישבתי שלך שבעה, המומה שאנחנו אינו איתנו. היוו לכל אחד רק תשעה שבועות למען להיפרד. המעון במדינה ישבנו היווה עמוס קורה. בתור ה’רב’ במהלך למעלה משלושים שנה אחת, נגעת לתמיד רבים כל, דבר נוסף לאלה שברשותנו.


כשאמא ואתה עברתם ללונג איילנד, לרכוש אודות עצמך לסגור בשטח שורשים יהודיים נחושים, ולקרב אנחנו למורשת היהדות שלם. אני בהחלט מאמינה שההחלטה נבעה מכך ששניכם שרדתם רק את אש השואה ואיבדתם בכל שיער את אותו בני המשפחה, ועתה, כאב לכל מי שמעוניין שמצויים את אותו השריפה הרוחנית שמתרחשת לנגד עיניכם. במסירות רחבת ידיים ובהקרבה עצמית פתחתם את אותה חלל המגורים שבבעלותנו עבור כל הקהילה. סופר סתם הרב כן 1 שלא הייתם שיפוטיים, אך ורק מושיטים יד לאחרים באהבה. לימדת אותי, אבא, באיזה אופן להסביר אחר לבי ומה את זה מראה לבחור בעול הזולת. עקבתי אחריכם כשאתה ואמא שמחתם את אותו שמחתם וכאבתם את אותו כאבם שהיא כל אחד שאינם דתיים.

עם השבעה, כמות גדולה של אנשים רצו לספרא לנו את כל הסיפורים של הדודים עליך. התבוננתי סביבי ושאלתי את אותה עצמי, היאך אדם האדם כשיר לגעת בחייהם המתקיימות מטעם כל הרבה מאוד אנשים. בזווית עיני הבחנתי בילדה קטנה יותר, מתייפחת. זאת נתפסה בת 8 או שמא 9. אינם ידעתי כל מי זאת. סופר סתם נתניה זוכרת שחשבתי: על מה שילדה פשוטה תבכה על גבי אבא שלי?

אמא לחיית המחמד התחילה לדבר. “אבא של העסק אינו נעשה אך ורק מגוון, זה הורה את הציבור לאהוב את אותן היהדות. כשהחלטנו לשגר אחר הבת שברשותנו לבית ספר יהודי, נודעה לעסק עניין בין. אינו יכולנו לסייע בידה בשיעורי חלל המגורים. אינה נעשה לכל המעוניינים נוף עוצר נשימה, ממש לא ידע. בהתחלה היינו פונים לאבא של העסק שלכם יחד עם השאלות. ואז, לילה אדם, הרב נקש בדבר הדלת של החברה שלנו. ‘באתי לאפשר לכם’, נקרא אמר. בכלל לילה הוא למעשה הינו מעתיק את מקום מגוריו להסביר רק את השיעורים וללמד וגם את הציבור. הדבר שיש לו עת וסבלנות? אני בהחלט במהלך החיים אינן אדע. הבת שלי ואני בוכות בדבר הרב של העסק. הוא למעשה יחסר לכל המעוניינים.”

ואני גם מתגעגעת אליך, אפילו עכשיו. לעתים אני בהחלט מדמיינת מהם היית רוקד בבר-מצוות ובחתונות שבבעלותנו, ומברך את אותם ילדינו בברכתך האישית. אך אז אני מבינה שאנחנו שהן אינן צופה בנו ושולח את אותן ברכותיך מלמעלה.

ואני זוכרת וגם רק את הרגעים הספורים שהיו עבור המעוניינים ולך לבד בבית החולים. סופר סתם מגדל העמק הקפת את אותה עצמך בכל מקום ספריך הקדושים אל מקום היציאה. השענת אותם בנושא אדן החלון, והפכת רק את חלל הבית האפרורי והעגמומי להם הנקרא קדושה. סימנת עבורינו לגרום לנו חומש.

פתחת בפרשת ויחי, בה מסופר שיעקב אבינו חלה. ביקשת ממני לקרוא. אהבתי, נוני קולי נשבר כשקראתי. “תקריאי לכם, מתוקה שלי”, עודדת אותך בעדינות.

קראתי באיזה אופן יעקב קרא ליוסף בנו ולנכדיו לגבי ערש מותו. ואז נתן למקום את אותו ברכתו האחרונה – ברכתם של מלאכים… המלאך הגואל.

הבטת בי לרגע ואז דיברת. “הגעתי אליכם זו גם כולו לבדם. הלכתי בגיא צלמוות. מעולם ממש לא חשבתי שאזכה שמצויים יאריך רק את היום, אולם אלוקים בירך אותי בחיים קליינטים, באמא של החברה שלכם, בילדים מקסימים, ואני הבנתי שגם הייתי התברכתי בברכתם של המלאכים. אני יש לו את הידע שאני עומד להיפרד ממך בקרוב. מהם אני בהחלט יכול להעניק לך? למה עליכם משמעות וערך נצחי?” התחלתי להתייפח וטמנתי את אותן פניי בצווארו מטעם אבי. דמעותיו החמות התמזגו בשלי.

“אני אחר ממך בברכה, בתי, ברכתם השייך מלאכים. יהי צורך שהם ילוו ההצעה ואת בניך ובני בניך בכל שבה תהיו.”


אלי ממש לא אשכח רק את היום ההוא. אני בהחלט נאחזת בברכתך ובאהבתך.

בהוקרה לאבי המאמיר,

סולבי