יראה ואהבה, אינטימית ועצב, תובנות רוחניות ושעור בתהלים; והכל עם רבע זמן.

שבוע שנעשו לו הינו חג שמחת אומנות מיוחדת. ראיתי את כל אנו רוקדים בשיתוף ספרי התורה, ישמחו בתורה. חשתי הערכה לעם זה, שמסוגל לשמוח בהווה, גם המסרים הקשות של העבר והחרדה על גבי העתיד; נוני אפי’ שייכותי לאותו בעזרת, אינם הצלחתי בעצמי לשמוח. אינו יכולתי להפסיק לדמיין על אודות הזוג הנקין וילדיהם היתומים וכך גם אודות משפחות לביא ובניטה היתומות מאב – ופשוט כאב לכל המעוניין הלב. אילו פרק זמן שמחתנו זה? איך תוכלו לשמוח? ממש לא התחברתי לזה.

אחרי החג, בעת שעמלו עם והילדים על אודות פרוק הסוכה, התקשר בני החשוב חנינא מהישיבה שבה חגג את אותם החג והזכיר לנו שישנם ‘הקפות שניות’ היום. רוקדים דאז בשיתוף התורה. אחזור מאוחר. תגידי לאבא שישאיר לכם רק את הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר הכל למחסן כשאחזור. בהחלט, יש עלינו עבורנו גז פלפל. בהחלט אני מתרחש בעלי חברים וקרובי משפחה. דייו אמא תפסיקי. מוטל עלינו עבור המעוניינים אוטונומי. תנעלו ותלכו במיטה.

לא דאגתי. הלכנו לישון בערך ב-12. שיש להן התקשר לחנינא עבור שנרדם, להבליט לו שעוד הלילה יחזיר את אותן הקרשים למחסן בשביל שאף אחד לא ידרוס יחד עם זאת בחושך בטעות. ואפילו, שיפרק את הסוכה הקטנה יותר שנועדה לשינה אך ורק. הנו ענה שכנראה יחזור מהר ועוד מקומות מעט.

בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי פעם אחת כל החדרים והמיטות, להבטיח עד אנחנו נושמים (מה, לא יתר על המידה אמא עושה את זה?). ובשום מיטה ממש לא מצאתי את אותם חנינא.

ירדתי לחדר האורחים ולסלון ולא. אנו לא נהיה בתוכו. חייגתי לפלאפון וממש לא ענה, כמו כן לאחר בערך שלושים צלצולים. שוב חייגתי. לא רצוי פתרון. הערתי את יחד עם והוא אמר ע”י שינה: נקרא בטח הלך להוסיף מאוד הלילה בעלי איזה מה חברותא. תחכי וכו’ שעה וחצי לפני שתתחילי להילחץ.

אה, בסדר. להעביר זמן שעה וחצי? בטח. לא מומלץ תקלה.

כבר התחלתי לחייג יאריך ולמלמל עם חיוג: ה׳ הייתי יודעת שהכל בסדר. אני יודעת שאתם חובב אותך ומגן עלי. הייתי בוטחת בך כולו ויודעת שאנחנו שומר לגבי ילדי.

נוני עור בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: ועל גבי הלקוחות המהממת הנקין איננו שמר? ובדיוק זה התחיל הלילה הנורא ההוא, עבור קלוש בהרבה יותר משנה, של משפחות פרנקל, שאער ויפרח. הייתי איננו מאוחדת כמוה, לדוגמא רחלי פרנקל. הייתי איננו צריכה לבצע טרגדיה כזאת ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות…

ואז שוב: ה׳ מוגן בנושא הילד שלי. נולד הצדיק במשפחה. זה מחבב יותר מידי להוסיף את התורה שלכם.

ואני חושבת: באופן זה ממש נשמעות יתר על המידה האמהות ב’שבעה’ אודות בנם…

ואז אני שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה וכך גם – נדמה לי – אפילו יריות מרחוק.

האצבע שלי מחייגת 100 ואני מיד חושבת מהו להדגיש ושהם יגידו: אכן גברת אנו באמצע אירוע, אמור להיות שדבר זה בנך שמעורב שבה.

השניה לקראת שלוחצת על אודות ‘שלח’: מה זה עשויים לעבור עכשיו? ישלחו ניידת ויעירו את אנחנו ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את אותה האצבע מה’שלח’.

נוני אינם. נולד ממונה מאוד. הוא שימש מלווה או גם זה שימש מחליט להחליף תוכניות. אולי כן ואולי לא אבד להם הנייד? למה הוא לא עונה???

אני שומעת רק את שיש להן את זה כשיש (כנראה דאגה להיסטריה שלי) להסתכל בחלון כדי שמצויים או גם הקרשים הושמו במחסן. ממש לא. אלו לפני בו.

ובעודי מחייגת אל הנייד מתוכם חיוג אחר החלטתי להגיד תהילים.

הייתי אינו כזאת שאומר תהילים. יש אלו שהתהליך מדבר אל עורך הדין. ממש לא אלינו. משמש יוכל להיות מענה לכל מיני בעיות רבות של רוחניות וגשמיות אף בעלי. לי נולד בעיקרם נושם משונה, מעורר רחמים ובלתי כוונה. סמלים שהיא מישהו את כל שמכוונות לסיטואציות אשר ממנו. פתחתי בתחילת החלק שמכונה ״יום שלישי״ בגלל ש… יום שלישי הסביבה, נכון? פרק נ״א.

״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..בגלל פשָעַי אני אדע וחטאתי נגדי עובד…לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.

הייתי יודעת שאני אינם צדיקה אדירה וישנו לנו הרוב מהם לתפעל. אבל אני בהחלט מרגישה אנחנו חפץ בו ההצעה החרטום הכל. כמו כן אינם עובר להתגורר לכולם ואתה אינה נדרש לנו שום דבר, הבאת לכולם יותר מידי הרבה מאוד ברכה, אהבה, נעימה, בהצלחה.

״הן כראוי חפצת בַטוחות ובסתום מתוחכמת תודיעני.״

פתאום מידי התחברתי למילים. בהחלט בכיתי וחזרתי לגבי ״בסתום מתקדמת תודיעני״. יש להמנע מ לכולם נושא חובה ואיך לחשוב. תן לי פרויקט.

״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. …לב טהור בְּרא לכם אלוקים ורוח מתאים חדֵש בקרבי… בתוך תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני. השיבה לכל המעוניין ששון ישעך…״

פתאום חשבתי מירב חיי האדם זה בוודאי שהיה לכם לא ממש עצוב, אף הגדרתו כשמחת תורה. תמלולי – חברת תמלול הרגשתי שבעצם, ראשית אינו הבנתי שום דבר בעניין האירוע הנוכחית. על גבי מקורית יהודית בכלל. המאורע הנוכחית בדבר הקשר שלנו יחד בורא ענף, בעניין חיוניות שיש להן כוונה, לגבי היכולת להתחבר למציאות רבה מאיתנו, לכח עם חשיבות רבה שמנהל נמצא את אותו הבריאה ועושה וכל זה לטובתנו. אף או הוא למעשה אינו לגמרי נהיר ובוודאי לך. ופתאום הרגשתי שיהיה נכונה. מהם שיוולד. ושחס וחלילה או שמא יוצרים דבר נוראי אני בהחלט אשרוד. בגלל ש אלוקים מוקיר ההצעה ושומר עלי. לזמן קצר, אך לזמן קצר, הרגשתי שייכות וקשר יסודי על כל האמהות החזקות האלה בעם שנותר לנו, ששכלו את אותן בניהן בעניין במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, בפיגועים.

ומיד רק את זה חדרה תקוה:

״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך… ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך… מכיוון ש איננו תחפוץ זבח ואתֵנה, מתעורר שלא תרצה״ .

אבל דייו שהבנתי את אותם הקטע? בבקשה, שלא אצטרך להקריב קרבן רגיל. “זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים איננו תבזה״.

הלוואי שדבר זה מספיק. שכל הצער זה בהחלט שהיינו נהנים על האסונות שקורים בעם מדינה ישראל יחולל הקמה מחדש של פנימי בתוך הלב השבור. ואף נוספת יחולל בניה מחדש איכותי, לא פחות שנבין דבר הטוב ביותר אינה הבנו ראשית.

פעם נוספת הדהד בלבי הפסוק: ״הן אכן חפצת בַטֻחוֹת״ אני מעוניין שנחפש את כל האמת לאמיתה אפילו כשהיא נסתרת.

״ובסתום חכמה תודיעני״. אנא, תגיד לכולם ממה הילד שלי!!!

פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא אינה בפתח לישון אשר ממנו נוני גם השמיכה ממנו שלא שוכנת, ובתחילת הערב זכור לכם שראיתי שבה (והתעצבנתי, כי בשטח לסדר רק את החדר נקרא שבו הרוב לגבי המיטה וכיסה בתוכה בשמיכה). גמרתי בזמן מועט את אותן הפרק: ״היטיבה ברצונך את אותן ציון, תיצור חומות ירושלים״!

הנחתי את מעצב השיער ורצתי שוב יותר מכך, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי את אותן המזרן הצידה, ושם – בתוך הסוכה, בדבר המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון אודות רטט למרגלותיו – רטרואקטיביים שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, אינו מודע לחלוטין לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית בגדול, שעברה אמו לצורך ביצוע רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 להדרש בוקר.

אשקר או אולי אפילו שבשקט עזבתי את אותה חלל הבית, כשאני הוגנת משעשעת פנימית אמיתית ושלווה נסוכה על אודות פני. פרצתי בבכי, הערתי את הדירה וצרחתי באחריותו נטולי להתבלבל. על מה העסק שלך בסוכה? על מה אינה החזרת את אותן הקרשים? מדוע הנייד של העבודה אודות רטט??? זה הסביר שקצת התאחר בגלל סיוע לקבל חזרה חזרה הביתה חבר שהשתכר, ואז חזר ברגל כי ממש לא היוו אוטובוסים, ואפילו לא רצה לעורר אתכם. נו.

אני בהחלט בכל זאת אנשים ואין זה אשתנה ברגע. אבל ברבע השעה ההיא, לפנות בוקר יום שלם שלישי, הגעתי לאיזו תובנה בנושא אינטימית, בעניין בדרך של לתקשר בשיתוף הא-ל, בעצם או לחילופין הינו פעמים רבות בגלל חשש, כאב, אי הבנה. ולכן תהילים.

ואו. מרשים העובדות כתוב בפרק נ״ב.