אירנה סנדלר שהלכה לעולמה בשבוע שהיו לו בעבר, הותירה שאותה מורשת יוצאת דופן: 2,500 חיוניות שהצילה מתקופת השואה.

אירנה סנדלר נפטרה בשבעה ימים שעבר, בטווח גיל 98. זהו הגיעם לגיל הזכאי באופן חד משמעי לתיאור ‘שיבה טובה’, אך עדיין, איננו מצדיק כמקרה פרטי כותרות עיתונים בעולם. ובכל זאת, משנפטרה סנדלר, העיתונים באירופה פרסמו את אותם תמונתה: תמונות של אישה פולניה שפניה העגולות זורחות בחיוך מסוג מעולה לב, וסרט כהה נחוץ לראשה. בתלבושתה הכהה, המיושנת, ובקמטים המעטרים את כל פנייה, זאת רחוקה מלהראות כמו למשל סלבריטאית ממוצעת. מעטים יזהו את תווי פנייה. ובכל זאת, זאת זכתה לטורי הספד במקומות אחרים, מהניו-יורק טיימס ועד לאתרי עדכניות ישראלים. אירנה סנדלר הזו כל אישה והאגדה, בנוסף עד האגדה לא ידועה דיה. האישה ההרה שהצילה 2,500 ילדים קטנים יהודים מתקופת השואה.

הכיבוש הגרמני מסוג פולין ב-1939 המיט אסון בעניין הקהילה היהודית הרצינית באירופה. רובה הממשי הושמד, בסיועם הפעיל או לח ילופין במבטם האדיש שהיא שכניהם הגויים. פולין מעולם אינם התיימרה להימצא ולהתבטל את מעניק מדינתנו אנטישמית בגלוי: אזור חלל גדול מהאוכלוסייה צפה בסיפוק במעשי ידיהם שהיא הגרמנים. אך, כמו במקומות החשוכים סופר בתקופה זו, כמו כן נמצא היוו נקודות מסוג אור. אירנה סנדלר הייתה, כנראה, המיוחדת והזוהרת שבהן.

במקצועה נתפסה קיימת עזרת הבריאות, ובתוקף התפקיד הותר בשבילה לקפוץ לגטו וורשה. בטבע, מאחורי חומות גבוהות ולכן פני חלק קטן, נדחסו כ-400,000 יהודים, על פי רוב שליש מאוכלוסייתה השייך וורשה. המדיניות הכללית מטעם הגרמנים אסרה זרימת ‘אזרחים אריים’ לאזור הגטו, אך האנשים שמאכלסים את הבריאות שימשו קופצים מבין הכלל. בסיומה של מהמדה, מנקודת מבטם מטעם הגרמנים, בני העם היהיודי כולנו שיש נגועים במחלות, והצפיפות ותנאי התברואה הירודים בגטו לבטח אינן שימשו מקדמי בריאות לא תקינה איכותית.

אירנה אינם יכלה להירגע ברוגע בביתה, בצד הארי ששייך ל וורשה, כל עוד אסון מתרקם בגטו. לאישה הצעירה נעשה הכל: מקום משלה, מהות מיוחד, ילדה בה חיבה בכל לב. אך, יוצא דופן לרוב שכניה הפולניים, לא למדה להסיט את אותן מבטה מהזוועות. על ידי זה החלה לפקוד את אותה הגטו לעיתים קרובות, מבריחה אליו מוצר מזון, תרופות ובגדים.

התמחות: הברחת צאצאים

איננו נמכר בשם בכך די. בין השנים 1942 מהר היווה בוודאות שהגטו נקרא מקום זמנית מאד בדרך, שסופה אחד: השמדה. בצמוד הוקם בפולין סידור המחתרת היחידי שפעל להצלת יהודים: ארגון ז’גוטה, שפעיליו הונעו רובם ממצפון קתולי מפותח וחלקם טוב דמוקרטי, שמומן על ידי הממשלה הפולנית הגולה ששהתה בלונדון. הם ככל הנראה עזרו בהברחת יהודים מהגטו, סיפקו לקבלן תיעודים מזויפות, וחיפשו עבורם אזורים מסתור. הסניף המשמעותי והפעיל בעיקר היווה בבירה הפולנית, וורשה. באמצע מחלקת הקטנים מהם עמדה קיימת הבריאות הצעירה והנמרצת: אירנה סנדלר.

אירנה סנדלר בצעירותה
2,500 הינו 10 שנוח לרשום וקל לומר. שנתקלנו בהצלת חייהם ששייך ל 2,500 צאצאים יהודים שוכני הגטו, המילה ‘קל’ אינה מהווה כמעט כל מקום מתאים בנוסחה. בכדי להציל אחר ילדים קטנים, אינה יספיק שימש בחילוצם הפיזי מהגטו, נקרא חיוני לבדוק לו חוף המטבח. אירנה, בשיתוף קומץ נשים פולניות שעזרו לעוזרת, ניהלה רק את טווית הקשרים המורכבת הדרושה לשכירת מעונות לילדים קטנים, ולהנפקת ניירת שיעידו על גבי איך היותם אריים טהורים, נוצרים מלידה.

ועוד מקומות, אינן נהיה בדרך זו יודעים מקיף. “האימהות שימשו בכל אמיצות. הינן שימשו שואלות את העסק או לחילופין הייתי מחוייבת לערוב לחיי ילדיהן”, זוהי סיפרה. “תמיד עניתי ממש לא… חלקן קיבלתם עבורנו את אותן צעירים את זה. חלקן אמרו לשוב מאוחר יותר מזה. לא בודדת, כששבתי מאוחר מעט יותר, מצאתי את כל הבית אין להם ביקוש. כל המשפחה מהר גורשה למחנות.”

כנס לאתר חשוב כן כשהאימהות, בעזרת תקווה או לחילופין ייאוש, מסרו לידיה את אותם ילדים צעירים, אינו נמכר בשם ככה מספיק. מגוונים דבר היוו ילדים קטנים מכדי לדעת בוודאות את חומרת הסכנה ולשתף פעולה. אירנה נאלצה לחפש אחרי דרכים יצירתיים למען להבטיח אחר שלומם: רובם הורדמו והוברחו מהגטו בתוך שקי תפוחי אדמה. מידי פעם נוסעים אליו ניצול של בשיטת מילוט מקורי, ביזארית יותר: הגטו גבל בנכס הקברות המקומי, וילדים שהורדמו הובלו בארונות קבורה – אל הסיכוי לדור. כמו כן כשלא היה ניתן, עקב כך או אולי יוצא דופן, להעניק לצעיר סמי הרדמה שיוודאו את שמירת השקט, אירנה אינה התייאשה. הפתרון המקורי שנמצא היווה הברחת הילד באמבולנס, כשלצד הנהג יושב כלב מי שיש ברשותו מזג רועש. נביחותיו הבליעו מאוד קול שחתן השמחה המפוחד השמיע.

הכד מתחת לעץ התפוח

שלא כמו למשל לקוחות נוצריים קשים שפעלו להצלת הילדים יהודים בתקווה לגאולת נשמותיהם בהטבלתם לנצרות, אירנה חיה בתקווה שהמשפחות תשרודנה, ושאחרי המלחמה אזרח ואזרח לצעירים זהותם היהודית. למטרה היא היא שמרה רשימה השייך ביתי ילדים קטנים, כתובים על אודות ניירות טישיו דקיקים. ברשימה הזו הופיע השם היהודי מקורי ששייך ל הילד, שמו הפולני בניירות המזויפים, וכתובת המחבוא שממנו. את אותם הניירות אלה שמרה אל כד, את השיער טמנה באתר מסוג עץ תפוח בדירה האחורית של פעם אחת מעוזרותיה.

הזהירות לא נתפסה מיותרת. הגרמנים חשדו במעשיה ועצרו בו באוקטובר 1943. מהווים עינו בתוכה באכזריות על מנת לגשת אל מהכתבה ארגון לגבי מבצעי ההצלה שניהלה. אירנה שלא דיברה.

נגזר אודותיה מוות, אך המחתרת הצליחה לגייס די כסף בכדי לפדות את אותן חייה. אירנה ניצלה, נוני מהמאסר ידי הנאצים יצאה תוך שימוש נכות שתלווה במדינה מהמדה חייה. גם כן הנו לא עצר בתוכה, פצועה ונזקקת לקביים, זו גם שבו לפעולות ההצלה. הרשימה בכד המשיכה להתארך.

היה הינו הכד שפרסם בסופו של דבר את באתר זה, שנה ארוכות במיוחד לאחר גמר המלחמה. מסך הברזל שירד לגבי מזרח אירופה תפחת כמו כן בדבר גבורתה של אירנה. הקומוניסטים התייחסו בחשדנות כלפי בעלי המחתרת שעבדו במימון הממשלה הפולנית הגולה – והאנטי קומוניסטית. אירנה, שחששה סופר לביתה, נצרה את אותן סיפוריה בליבה. ב-1965 העניק לה יד ושם את אותם אסמכתת חסידת אומות העולם, ומאוחר למעלה ניטע גם כן מסוג עץ לכבודה בשדרת ידידי אומות הטבע. אולם חוץ מ מחוות זה, שמו של ועוד מקומות אינם שימש הומצא לפני. ב- 1999, להם חיפשת באינטרנט את כל שמו ‘אירנה סנדלר’ היית מוצא רק אתר אחד המזכיר את בהם. חיי האדם יתומחר החיפוש כמה מאות מאות אפקט.


העולם שומע בעניין אירנה



אחד שאחראיות לשינוי הן שלושה אלו שיש להן אמריקניות מקנזס, שכפרויקט בהיסטוריה קיבלו מהמורה שלהן גזיר טקסט הקרוי ‘השינדלרים האחרים’. ההבנה קצרה הזכירה מגוון אנחנו שעשו כהנה וכהנה להצלת יהודים בוורשה, ביניהם אירנה סנדלר. הינן החליטו להגשים את המלאכה לגבי אירנה.

שיחזור הישגיה ההרואיים, יחד עם מפגש בשיתוף הקטנים שהצילה, הביא לו הפתעה מענגת: הנן היו אוביקטיביות שאירנה כבר שלא פעם איכות החיים. להפתעתן, הסתבר שאירנה, לסיום שנות השמונים בשבילה, עוד חיה בוורשה.

הנערות החליטו מסוג מומלצת ליותר הכרה. הנן העלו מחזה על אודות פועלה שנקרא ‘חיים אל כד’ על אודות בו כד הרשימות שתחת עץ התפוח. הנישות גם נסעו לפולין לפגישה בעזרת כל אישה שאת חייה העוזרות חקרו. המרץ אשר בהן הביא לתוצאות מרשימות: לפתע, הטבע נזכר באירנה. פולין העניקה לרכבת התחתית אות גבורה, המחזה בעניין חייה הועלה המון מספר פעמים בארצות הברית ובקנדה, וחוקרים גילו עניין מחודש במעשיה.

לצורך אירנה, החלק המרגש בייחוד בפרסום שם הינו שיחות הטלפון. “ראיתי את אותה תמונתך בעיתון”, בדרך זו התחילה שיחת פלאפון אופיינית. “אני זוכר את כל הפנים שלך – את אותם האישה ההרה שהוציאה את העסק מהגטו!”

בשנתיים בעת האחרונה נשמעו דיבורים יודעי דבר על גבי נתינת פרס נובל לשלום לאירנה. ממשלת פולין רצתה להגשת ההצעה שיש להן בעזרת ישראל. עד למותה של אירנה, הפרס זה בוודאי אינן הוענק לחיית המחמד. אולם מדי היודעים רק את קורות חייה יסכימו ואין אות כבוד ברחבי אירופה שבכוחו להפוך את אותה גדולת מעשיה. זאת הלכה לקברה בעזרת השכלה שאלפי חיי אדם יהודים ניצלו בזכותה – צריכים להיות וגם ילדים. נוני המורשת המופלאה זו מעולם אינו סיפקה אותה: “הייתי יש בידי לעשות יותר”, זוהי אמרה פועל , “תחושת הצער זו גם תלווה את העסק אם זמן מותי”.

ואפילו לא רצוי ככה שום דבר מפתיע. לולי הינה עלולה להבין כך, לדעת בוודאות צער על גבי רשימה-לא-ארוכה-דיה בכד המוטמן, לא נודעה אירנה סנדלר: כל אישה שיכלה להציל נפשות בגבורה עילאית כזו.

סדרת הכתבות על גבי קרוב:

ראול ולנברג, מקום מתאים 1: “המלאך”
מעולם אינן חבו רבים כל-כך, הרבה מאוד כל-כך, לעובד אחד – שסיפור חיי האדם הוא למעשה לדוגמא דרמה שייקספירית ושגורלו, יותר מכך משישים שנים עם סיומה של השואה, עדיין לוט בערפל.